גם אם מבחינה חוקית-משפטית נבל לא חטא, הרי שבמעשהו היו כפיות טובה וחוסר צדק.

 

נבל חטא במניעת חסד מאורחים חסרי בית. נבל ביזה את מלכות דוד, לאחר שזה נמשח למלך, ואף לאחר שהכירו בו זקני האזור כשליט, ולאחר שהכיר בו כל העם כמושיע. ואף אם דוד עדיין אינו יכול לדונו כמלך, אין זה מפחית את חטאו של נבל. נבל קרא לבני חורין "עבדים מתפרצים" (י), בשל היותם לווים ללא יכולת לפרוע את חובתם בשל צוק העתים. אך עדיין צפה ועולה השאלה, האם פשע נבל בדיני ממונות במה שלא נתן לדוד ולאנשיו את שכרם, על ששמרו נאמנה את צאנו? האם אכן חטא נבל ממש בחטאו של לבן, שרימה את יעקב שומר צאנו הנאמן וניסה לעשקו? האם היה דוד זכאי בדין לתבוע שכר עבודה כפשוטו?
לדעתנו, אין צורך להכריע בשאלה זו בבואנו לקבוע את עמדתנו על נבל. דווקא המורכבות והספק שבבעיה, דווקא היכולת לפרש את סוגיית שכר השומרים לכאן ולכאן, היא השולחת אצבע מאשימה כלפי נבל. מן ההלכות החשובות של מתן צדקה לעני ולגר היא שבעל הבית מצווה בספקות לעשות לטובתו של העני והרש. נבל ידע שמשורת הצדק עליו לשלם לשומרי צאנו, שרק הרוויח מזעת אפיהם ומכך שסיכנו את נפשם. הוא נאחז בנימוק משפטי מפוקפק, שלא שכרם בפירוש, כדי לגרשם מעל פניו. הוא ניצל את עובדת היותם גרים בארץ, נרדפים על צווארם, "עבדים מתפרצים", שאין להם גואל וקרוב שיתבע את עלבונם. הוא נהג בכפיות טובה במושיעי ביתו ורכושו, שבזכותם היה הוא בן חורין, ולא גר נודד כמותם. במעשהו של נבל היה חוסר צדק.
צדק אינו מתת חינם כחסד; הוא אף אינו נתינה משפטית טהורה. צדק הוא שילובם של אלו השניים ובחינתם בכור ההיגיון ורגש האצילות הטבעי הקיים באדם.
"צדק משלך ותן לו" (חולין קל"ד ע"א)
"ועשית הישר והטוב" (דברים ו', יח)

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות