פרקי אחאב בספר מלכים תופסים לא מעט מקום, ויחד עם זאת המקרא לא מזכיר את אחד הקרבות החשובים שהשתתף בהם אחאב - קרב קרקר. מדוע המקרא לא מזכיר את הקרב ההוא?
במקביל לעליית אחאב ובית עמרי למלוכה בישראל, התחילה עלייתה של ממלכת אשור למפה הפוליטית העולמית. מסוף המאה ה-10 לפני הספירה הממלכה האשורית התחילה לצמוח ולהרחיב את שטחה. אשורנצירפל שמלך באמצע המאה ה-9 לפני הספירה, עשה צעדים ראשונים כדי להפוך את אשור לאימפריה, אחד מהם למשל הוא תחילתה של הכתיבה ההיסטורית וכתובות הניצחון האשוריות. לאחר מותו, ירש אותו בנו, שלמנאסר, שרצה להרחיב את אשור לאזור סוריה וארץ ישראל. אחד הקרבות הגדולים של שלמנאסר הוא קרב קרקר, בו השתתף גם אחאב.
קרקר נמצאת במערב סוריה, ושם התחולל קרב קשה בין צבא אשור וצבא של 12 ממלכות אחרות. ברית 12 הממלכות נועדה כדי לבלום את התקדמות שלמנאסר לסוריה, לישראל ולמצרים. תיעוד הקרב מובא במונולית מכורח: כתובת מלכותית הסוקרת חלק ממלחמותיו של שלמנאסר. ברשימת המשתתפים בקרב קרקר נזכר גם "אחאב הישראלי". לא רק זאת, אלא שלצבא הישראלי היה את מספר המרכבות הגדול ביותר מבין שאר הממלכות, ובסך הכולל לאחאב היה חצי מהמרכבות של הצבא המאוחד. הכתובת מייחסת ניצחון לשלמנאסר, אך המציאות מלמדת אחרת. אשור לא הצליחו לכבוש את כנען והאזור עד למלכותו של תגלת פלאסר השלישי, שמלך באמצע המאה ה-8 לפני הספירה. כוחו של אחאב היה כנראה משמעותי במלחמה, ובכל זאת המקרא כלל לא מתייחס ללחימה הזאת בפרקי אחאב. מדוע?
ניתן לענות על השאלה הזאת בשני מישורים. במישור העקרוני, וכפי שלעיתים רבים אומרים, התנ"ך הוא לא ספר היסטוריה. המקרא מנסה להעביר מסרים תיאולוגיים, מוסריים וחינוכיים ולא לספר על עוד מלחמה, חשובה ככל שתהיה. כל פרקי המלחמה הנזכרים במקרא, ללא יוצא מן הכלל, מעבירים לקורא מסר חינוכי או תיאולוגי, ולא מספרים את סיפור המלחמה גרידא. במישור נוסף, המקרא מציג יחס אמביוולנטי כלפי אחאב. ייתכן כי הכתוב לא רצה לייחס לאחאב ניצחון כה גדול, כשמדובר באחד המלכים החוטאים שידעה ממלכת ישראל. בהקשר הזה יש לציין כי כוחה ועוצמתה של הממלכה בימי אחאב נלמדת בעיקר ממקורות חיצוניים ולא מהמקרא עצמו.