לאורך כל הסיפור ניכרת פחיתותו של מנוח לעומת אשתו. ואכן ישנה גישה בחז"ל הרואה במנוח 'עם הארץ'. לפי גישה זו הוריו של שמשון לא השפיעו על דמותו והם היו שותפים פסיביים בלבד בגידולו.
סיפור לידתו של שמשון עומד כולו בסימן האשה. מנוח ביקש להיות מעורב בו אבל נדחה מן השמים, שעשו הכל לגמד את חשיבותו ולהציב במקומו את אשתו. אומנם הכתוב לא קרא בשמה של אם שמשון ולא ייחס לאישיותה חשיבות מיוחדת, אבל העמיד אותה כאישה במרכזו של הפרק והכל סובב סביבה.
סיפור לידתו של שמשון דומה לשאר סיפורי הלידה במקרא, במיוחד לסיפור הבשורה על לידתו של יצחק שבו הופיעו מלאכים מבשרים (בראשית י"ח). האמור אצלנו ביחס להתגלות המלאך דומה גם להתגלות המלאך לגדעון (ו'). אולם השוואת לידתו של שמשון לשני הסיפורים אינה מחמיאה למנוח.
אברהם נערץ על הבריות, ואפילו המלאכים נהנו מהכנסת האורחים שלו. דרגתו של גדעון הייתה פחותה מזו והמלאך לא נהנה מסעודתו, אבל העלה אותה לה'. מנוח רחוק משניהם, המלאך סירב ליהנות מסעודתו, מנוח התאמץ להעלות את מנחתו בעצמו והיא התקבלה רק בדיעבד.
כך מדורגים הדברים גם ביחס לבשורת המלאכים לאברהם. בשורתם כּוּונה לאברהם, ואילו "שרה שֹׁמעת פתח האוהל" (בראשית י"ח, י), אברהם קיבל את הבשורה ושרה פקפקה. לגדעון פנה המלאך ישירות ושלח אותו לשליחותו, וגדעון פקפק וביקש אות. בסיפורו של שמשון הבשורה נועדה לאשה, היא זכתה לה והאמינה בה ואילו מנוח נשאר מן הצד דחוי וספקן.
ואכן, לצד גישה אחת בדבריהם של חכמים המהדירים את דמותו של מנוח ומניחים שנשמה גדולה יכולה לרדת לעולם רק באמצעות הורים צדיקים ושלמים (במדבר רבה י' ה), קיימת גם גישה הפוכה המגמדת את דמותו של מנוח: "וילך מנוח אחרי אשתו, אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה" (ילקוט שמעוני ב' סח). לפי תפיסה זו ככל שבולטת פתיותם ופחיתותם של מולידיו, מתבררת ומתאמתת אי השפעתם על דמותו ופרצופו של הילד. הם שותפים פסיביים בלבד, כגרזן ביד החוצב בו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן