כזיב הוא אמנם שם מקום, אך בסיפור הלידה של שלה המשמעות של שם המקום "כזיב" ושם הילד "שלה" כרוכים יחדיו באכזבה הגדולה.
בלידת הבן השלישי של תמר נאמר: "והיה בכזיב בלדתה אתו" (פס' ה). אנו נחרוג מדרכם של חז"ל המפרשים זאת כתיאור של מצב לידותיה מכאן ואילך, ונפרש כי מדובר בשם מקום הנקרא 'כזיב'. יש לדעת כי בארץ יש שני כזיב. האחד, בצפון הארץ בחוף הים, והשני, בשפלת יהודה והוא זה המוזכר בפרקנו.
השאלה המעניינת היא מה ראה הכתוב לציין כאן את שם מקום הלידה.
המתרגמים והפרשנים התלבטו על מי נאמר הפסוק ומי היה בכזיב? יש אומרים שיהודה היה בכזיב. לפי תרגום השבעים בת שוע אשתו היא שהיתה בכזיב. אחרים אומרים כי מעשה הלידה היה בכזיב.
הדרך לפיתרון נעוצה בהתבוננות בראשית הפסוק, בה נאמר: 'ותקרא את שמו שלה...". תלמיד רב סעדיה גאון (בפרשנותו לדברי הימים א ב', ג) מסביר שיש כאן דרשת שם של הילד "שלה" הקשורה לשם המקום "כזיב". דרשה זו מובנת רק למי שיודע עברית היטב ובקיא במילים נרדפות. בספר מלכים (מל"ב ד', טז) מסופר על האשה השונמית שאלישע הבטיח לה בן. תגובתה היא: "ותאמר אל אדני איש האלהים, אל תכזב בשפחתך". כשמת הבן רצה האשה אל איש האלהים "ותאמר השאלתי בן מאת אדני, הלא אמרתי אל תשלה אתי". הפרשה הזאת מלמדת אותנו שבעברית הפועל להשלות והפועל לכזב הם שמות נרדפים. נמצא שיש קשר לשוני בין שלה לכזיב. שניהם מבטאים את האשליה והאכזבה ממנה. ייתכן שיש גם קשר תוכני לתולדותיו של הבן הזה שהיה אחר כך לאכזבה. הכל ציפו שיתנו את תמר לשלה ויהודה פחד לעשות זאת. שלה אכן אכזב את תמר ושם המקום רומז למה שקרה אחר כך. ולפי דרך השמות שבמקרא בין אם הלידה היתה בכזיב ובין אם אבי הבן היה שם, די בכך כדי לקשר בין שלה לבין האכזבה.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'מקום בפרשה' בהוצאת ידיעות ספרים