ה' "עזי ומגני" או "עז לָמוֹ"?

א. המזמור נחלק לארבעה חלקים: בחלק הראשון (א-ב) המשורר מבקש מה' שישמע את תפילתו; בחלק השני (ג-ה) המשורר מבקש מה' שיתן את הגמול המתאים לרשעים; בחלק השלישי (ו-ז) מודה המשורר לה' ומברך אותו על כך ששמע את תפילתו; בחלק הרביעי (ח-ט) מופיעה חתימת המזמור.

ב. מהמזמור לא לגמרי ברור מה מטריד את המשורר ומהי הצרה שעליה הוא מתפלל. מחד המשורר מבקש שהרשעים יענשו אבל מצד שני לא מצוין במזמור שהרשעים מאיימים עליו להורגו. "אל תמשכני עם רשעים" (ג) – הרשעים דינם מיתה ("כי לא יבינו אל פעלת ה'"; ה) והמשורר מבקש שה' לא יפרע בו כפי שצריך לפרוע בהם. כך יש מי שרצה לומר שהמשורר תחת מחלה לא קלה שמקרבתו למיתה. אך גם לשיטה זו נראה כי אין אחיזה בכתוב.

ג. הפסוק "תן להם כפעלם וכרע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם" (ד) דומה מאוד לפסוק שמופיע באיכה: "תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל ה', כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם" (איכה ג', סד). גם שם מתואר עימות עם אויבים, ושם מודגש: "שמעת חרפתם ה' כל מחשבתם עלי" (שם, סא). התמודדות עם הרֵשעִים מופיעה לא מעט גם בספר ירמיהו: "ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות... לכו ונכהו בלשון" וירמיהו מבקש מה' לשמוע לתפילתו בדומה למשורר: "הקשיבה ה' אלי ושמע לקול יריבי! הישלם תחת טובה רעה?... זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם" (ירמיהו י"ח, יח-כג)

ד. הפסקה האחרונה של המזמור (ח-ט) יכולה להפך את הקריאה במזמור כולו. מלבד הפסקה האחרונה, המזמור כולו עוסק במשורר ובתפילתו האישית. בפסקה האחרונה יש התייחסות אל העם והמלך (=משיחו). כך יש מי שסובר שהמזמור כולו נאמר על ידי המלך, ואולי יש בו גם גוון לאומי (כך למשל מסביר עמוס חכם ב'דעת מקרא'). חלק מן החוקרים סברו שפסוקים ח-ט הם תוספת למזמור, ולא שייכים אליו כלל. נראה כי כדאי ללכת בדרך האמצע: כמו במזמורים אחרים שחותמים בחתימה כללית וחגיגית (למשל מזמור כ"ה שנחתם בפסוק "פדה א-להים את ישראל מכל צרותיו" למרות שכולו עסוק בתפילת היחיד) כך גם מזמורנו, וזאת כחלק מהמטרה הכללית של מזמורי תהילים להוות תפילות שמתאימות לכל עת ותקופה, ולא מתמקדות דווקא באירוע מסויים.