"וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג', יב)
ויאמר כי אהיה עמך - השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
שאמרת "מי אנכי כי אלך אל פרעה" (ג',יא) -
לא שלך היא, כי אם משלי, "כי אהיה עמך".
"וזה" המראה אשר ראית בסנה
"לך האות כי אנכי שלחתיך", ותצליח בשליחותי וכדאי אני להציל,
כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל,
כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק.
וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים -
דבר גדול יש לי על הוצאה זו,
שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלושה חדשים שיצאו ממצרים.
דבר אחר:
"כי אהיה עמך", "וזה" שתצליח בשליחותך "לך האות" על הבטחה אחרת שאני מבטיחך,
שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה,
שתקבלו התורה עליו והיא הזכות העומדת לישראל.
ודוגמת לשון זה מצינו (ישעיהו ל"ז ל): "וזה לך האותו אכול השנה ספיח" וגו' -
מפלת סנחריב תהיה לך אות על הבטחה אחרת שארצכם חרבה מפירות ואני אברך הספיחים.
רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.