ה' לוחם?

המזמור נחלק לשלושה חלקים מלבד כותרתו (א): בחלק הראשון (ב-ד) תיאור גדולת ה' וישיבתו בציון; בחלק השני (ה-י) תיאור ניצחונו במלחמה; ובחלק השלישי (יא-יג) הודאת בני האדם על הנצחון במלחמה. למעשה המזמור כולו מהלל את ה' על ניצחון במלחמה שהרי המלחמה מוזכרת גם בחלק הראשון ("שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה"; ד).

האם ה' משתתף פעיל במלחמה? מה תפקידו של ה' במלחמה? בתפיסה האלילית האל היה נלחם במלחמה בצורה מלאה. האל היה יוצא ממשכנו ומגיע אל המלחמה להילחם יחד עם צבא הלוחמים. כך למשל האלה ענת נלחמת באויביה (ענת ב'): "בערב באו גדודים ושודדים אל שני שערי בית ענת... ואולם ענת תמחץ בחזק תחצב בבני קריתים". לאחר שענת מצליחה להילחם בפולשים היא שבה אל היכלה: "והנה ענת לביתה הגיעה באה האלה אל היכלה..." ונלחמת גם שם באויביה עד שהיא הורגת את כולם.

במקרא אנחנו לעיתים מוצאים תיאור דומה לכך שה' יוצא למלחמה. כך למשל בשירת דבורה: "אז ירד שריד לאדירים עם, ה' ירד לי בגיבורים" (שופטים ה', יג) אך גם כאן אין אנו מוצאים תיאור חי של ה' נלחם ממש, אלא ה' ירד לעזור להילחם. ברוב המקראות אין אנו מוצאים תיאורים שכאלה, אלא דווקא תיאור הדומה לזה שבמזמור: ה' נלחם ממעונו: "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון – שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה" (ג-ד) ה' אינו נלחם כאחד החיילים אלא הוא נלחם "משמים". זהו למעשה עוד אחד מההבדלים הברורים שבין התפיסה האלילית והתפיסה המקראית. ה' עוזר ומשגיח, אך מלמעלה, ה' אינו נלחם כאחרון החיילים אלא נלחם דווקא מהשמיים וממשכנו.