התשובה בספר יחזקאל

אחת השאלות המרכזיות בעניין התשובה, בה עוסק כמעט כל מי שדן בעניין התשובה, היא שאלת היחס שבין מעשה האדם ובין החסד הא-לוהי: האם תהליך התשובה מתמקד בעיקר במאמץ האנושי והאדם זוכה בתשובה בדין, לאור השינוי שחל בו, או שמא המוקד הוא בחסד הא-לוהי כאשר תפקיד האדם הוא בעיקר להתחנן ולבקש סליחה ומחילה.

פעמים רבות אנו מגלים שדיונים המעסיקים הוגים בני דורנו, העסיקו גם את חכמי ימי הביניים, אמוראים ותנאים ואף את הנביאים השונים. נדמה שהשאלה בה אנו עוסקים היא דוגמא יפה לכך.

יחזקאל מרבה לעסוק בשאלות הקשורות לתורת הגמול, לשכר ולעונש. בהקשר זה הוא עוסק גם בשאלת היתכנות התשובה. בפרק י"ח מתמודד יחזקאל עם טענת העם הבאה לידי ביטוי במשל:

מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה (ב)

העם טוען ולמעשה מתלונן, באמצעות משל, על כך שהבנים יענשו על חטאי האבות. בתגובה יחזקאל קובע נחרצות: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת" (ד). יחזקאל ממשיך בתיאור ארוך של איש צדיק שהוליד בן רשע, וקובע שזכות אביו לא תעזור לו, ובתיאור של איש רשע שהוליד בן צדיק וקובע שאף במקרה זה הבן לא ייענש בשל חטאי אביו ו"צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תּֽהְיֶ֔ה" (כ).

לאחר מכן עובר יחזקאל לתיאור של אדם שהוא בעצמו היה רשע ואז שב מכל חטאיו ומתאר אף מציאות הפוכה. גם במקרה זה קובע יחזקאל: העבר אינו חשוב אלא רק ההווה.

התפיסה העולה מדבריו של יחזקאל היא שהשתנות האדם זה מה שקובע. מה שהיה לא חשוב אלא רק מה שיש כעת. נדמה שההנחה המובלעת בדבריו של יחזקאל היא שהתשובה ממוקדת במעשיו של האדם. אם האדם השתנה הרי שהוא אדם חדש, לטוב ולרע, ומעשיו בעבר אינם נלקחים בחשבון.

תפיסה שתדגיש את החסד הא-לוהי לא תוותר כל כך מהר על העבר של האדם ותדגיש את הצורך בבקשת סליחה ומחילה על שנעשה. תפיסה זו באה לידי ביטוי באופן מובהק בספר יונה שכל כולו נשען על ההנחה שהתשובה מבוססת על חסד א-לוהי המאפשר מחילה וסליחה גם כאשר התשובה מהירה ומפוקפקת.

סוכם מתוך שיעור שהועבר בישיבת הר עציון. לשמיעת השיעור המלא.

להרחבה ראו גם את מאמרו של איתמר ניצן 'התשובה – בין יונה ליחזקאל'.