התקרבות או ריחוק?

הגמרא בנדרים (כ"ב ע"א) מביאה מימרא מפתיעה -
"ר' נתן אומר - הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו מקריב עליו קרבן".
ומסביר הר"ן שהוספת איסורים על איסורי התורה, כמוה כהוספת במה וקורבנות מחוץ לבית-המקדש שהתורה אסרתם!
והדברים תמוהים. מדוע לראות את הנדר כבמה? מדוע לא הושווה הנדר לקורבן נדבה שהוא רצוי ומעולה?
נראה, כי יש הבדל בין נדרי מצוות לנדרי איסורין.
ישנו אדם שלא מסתפק בתרי"ג מצוות. חש הוא כי היה רוצה לשייך עוד מהדברים שבידו אל הקודש; חפצים, או דברים שמעבר. רוצה הוא לקשר ולחבר עוד ועוד עולמות לבית-המקדש, להביא עוד "נדבות", ולבוא לשם עוד פעמים. בנדריו, אמנם יוצר הוא עבודה ייחודית לו, אך זוהי עבודה המשייכת עוד דברים אל הקודש, זוהי עבודה בה האדם הולך ומתקשר יותר ויותר אל עמוד השדרה המרכזי.
על נדרים מעין אלו, אכן נוכל לומר שהנודרם ומקיימם כאילו בא למקדש והקריב נדבה.
וישנו אדם אחר, שנודר ואוסר על עצמו איסורים. נדריו, משקפים קושי להסתדר במציאות, נובעים הם מתחושה של פער ומרחק; הנודר נדרי איסור, חש שבשביל להבנות ולהתקדם עליו לאסור על עצמו עוד ועוד דברים. אמנם, כוונותיו ושאיפותיו טובות, ואמנם, לעיתים יש ונדרים מעין אלו אכן מועילים ומקדמים, אך עם כל זה, הם חלק מתחושת הריחוק שחש האדם מהקודש.
על נדרים מעין אלו אומרת הגמרא שהנודרם כאילו בנה במה והקריב עליה קורבן, שעבודת הבמה נעשית מחוץ למקדש, ומשקפת מרחק ופער מהקודש.
פרשת נדרים מובאת על סף הכניסה לארץ. מציאות החיים בארץ ישראל תהיה שונה מזו שבמדבר - לא עוד מחנה אחד, מעתה כל שבט ונחלתו, כל משפחה וחלקה. מצב זה, עלול לגרור בניית ייחודיות מרחקת ומבדילה. על כן באה פרשת נדרים כאומרת - בניית ייחודיות, עבודה עצמית והתקדמות אישית, טובה היא כל עוד איננה פוגעת בקישור ובהשתייכות למעגלים הסובבים. ברגע שמביאה היא לריחוק ולהריסת הקישור, היא איננה רצויה, לא במעגלים של אישה ומשפחתה, וודאי שלא במעגלים שבין כלל ישראל למקדש, לעמוד השדרה.

עוד באותו עניין קראו בפוסט מאת הרב יהודה עמיטל זצ"ל 'נדרים וחומרות'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת ההסדר ירוחם