נבואת שמעיה באה למנוע מלחמת אחים ולאפשר את פילוג הממלכה

 

בשעה שעורך רחבעם הכנות למלחמת אחים שמטרתה להשיב את הגלגל לאחור – "להשיב את הממלכה לרחבעם" (א), משנה ההשגחה הא-לוהית את דרכה. לאורך כל הסיפור עד עתה הייתה ההשגחה נסתרת, ולפתע, בשלב זה, היא פועלת בגלוי לשם עצירת המהלך הזה של רחבעם:

"כֹּה אָמַר ה' לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה" (ד) 

ובכן, מה הטעם ליציאתה של ההשגחה הא-לוהית מן הנוכחות הנסתרת שלה באירועים המתגלגלים כדרכם ומובנים כשלעצמם על פי כללי התנהגות אנושית טבעית, אל הפעילות הגלויה והמפורשת ביותר – אל הנבואה המילולית הניתנת בפי נביא נקוב שם, והמבהירה את כוונתה במהלך העלילה כולה במילים מפורשות?

נבואת שמעיה איש הא-לוהים עונה על כך בבירור:

ראשית, דבר ה' הזה נועד למנוע בדחיפות את הרעה העומדת לפני עם ישראל מפני גאוותו של רחבעם וכסילותו – את מלחמת האחים המיותרת. בני ישראל מוגדרים בנבואה זו כ"אֲחֵיכֶם", והוראת ה' היא "לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ" עמהם.

שנית, עד עתה שֵירת רחבעם בנאמנות וביעילות את המטרה הא-לוהית לפילוג הממלכה – "לְמַעַן הָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהו הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט" (י', טו). לא היה אפוא כל צורך בהתערבות גלויה של ההשגחה לקידום מטרה זאת, כאשר רחבעם עשה זאת בעצמו ב'כישרון' לא מבוטל.

אך עתה נשלמה התכנית הא-לוהית. הצעד האחרון של רחבעם – הנובע אמנם מאותם מניעים שאפיינו את פעולותיו לאורך כל העלילה – מכוון לסכל את המטרה הא-לוהית ולהסיגה לאחור. לפיכך עוברת ההשגחה הא-לוהית מן הנוכחות הנסתרת אל פעילות גלויה, והיא מצווה על רחבעם בפירוש להימנע ממעשה זה, שמגמתו מבחינתה הפוכה מכל המעשים שנעשו עד עתה:

"לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ... שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה!" (ד)

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא ומאמרים נוספים בסדרה, באדיבות אתר VBM