התסריט האמיתי נסתר מהעין

"כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה..." (יא).

אני יודע את מחשבותיי, אומר אלוקים בפסוק, והן לטובה. מוקד אחד של הפסוק הוא הקביעה שהעתיד יהיה טוב, מחשבותיו של אלוקים הן לטובה. המדרש מתמקד בחלק אחר ב"אנכי":

"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (בראשית ל"ח, א) 

"ר' שמואל בר נחמן פתח: "כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו'" (ירמיה כ"ט, יא). שבטים היו עוסקים במכירתו שליוסף [של יוסף] ויעקב היה עוסק בשקו ובתעניתו ויהודה עוסק לקחת אשה והקב"ה בורא אורו של מלך המשיח "ויהי בעת ההיא וגו'" (בראשית ל"ח, א)". (בראשית רבה פרשה פה)

ר' שמואל בר נחמן מחבר את הפסוק שלנו לסיטואציה אחרת לגמרי. הוא מחזיר אותנו לספר בראשית. באמצע סיפורי יוסף ואחיו 'שתול' פרק המתאר את ירידתו של יהודה, פרק שבסופו ייוולדו פרץ וזרח. את מי מעניינים פרץ וזרח באמצע סיפור המתח של יוסף ואחיו?

הדרשן פותר זאת כך. פרץ הוא אבי אביו (של אביו של אביו וכן הלאה) של דוד. והתחיבה של הפרק הזה לאמצע הסיפור היא בדיוק העניין. קיים דיסוננס בין מה שמתרחש על הבמה, לבין התסריט הגדול. על הבמה הכיוון הוא מצרים, גלות. התסריט הגדול הוא דוד וגאולה.

ירמיהו בפרקנו הוא איש חזון במלוא מובן המילה. הוא מכיר את הפער שבין ההווה לתמונה הגדולה. והוא יודע לומר שאמנם המציאות אומרת דבר אחד, אבל התסריט האמיתי נסתר מהעין.

באדיבות אתר 929