התנחלות שניים וחצי השבטים

סוף פרק ד עסק ביחוסי שמעון ובעריו, וחתם בכך שהרחיבו את תחומי התנחלותם גם לעבר הירדן המזרחי. פרק ה ממשיך את הרצף הגיאוגרפי של סוף פרק ד, ועוסק בשבטי עבר הירדן המזרחי ובחבלי נחלותיהם, ומכאן ניתן להסיק שמעשה ההתנחלות ויישובה של ארץ ישראל הוא מן העניינים המרכזיים של הספר.

פרשת התנחלותם של ראובן גד וחצי המנשה בעבר הירדן כבר כתובה בתורה (במדבר ל"ב ודברים ג' ח-יז), ואילו תחומיהם החלוטים של כל אחד מהשבטים האלה נתפרשו שיהושע פרק י"ג. ובאה פרשתנו ללמד על השנויים שחלו במפת התנחלותם הראשונית של כל אחד מהשבטים עד לסוף גלות אשור.

ראובן הגביר חיילים, וזכה שפלגותיו הגיעו עד הפרת, כלומר: עד לקצות הקרן הצפונית-מזרחית של גבול הברית והיעוד.

הפרק מלמד גם כל מלחמה שעשה ראובן עם ההגריאים בימי שאול (י), ומסתבר ששאול עצמו היה עם עושי מלחמה זו.

ועוד לומדים מהפרק שהיו כנראה חילופי חבלים בין השבטים השונים. ראובן ויתר, כנראה, על חבל נחלתו הקדומה ונתנו לגד, לאחר שהתפשט לצד המדברות התוחמים את עבר הירדן "על כל פני מזרח לגלעד" (י), וכן התנחל גד באחד מחבלי הבשן שהיתה תחילה לנחלה למנשה. וכן התפשט גד גם לצד המדבר המזרחי אחרי המלחמה המשותפת בהגריאים ובעממים הנספחים אליהם (כב), ונתקיימה גם בו ברכת משה "ברוך מרחיב גד" (דברים ל"ג, כ). ואילו מנשה נחל ארץ רבה: את כל חבלי ארץ הבשן, מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון (כג), ונתקימו בו גם ברכת יעקב בדבר רבוי אוכלוסיו ("וידגו לרב"), וגם ברכת משה בדבר היקף נחלתו: "ומראש הררי קדם" (דברים ל"ג, טו).

אבל, כשם שהיו שבטי עבר הירדן ראשונים לנחלה ולהתיישבות, היו ראשונים לגלות, על המעל שמעלו באלקי אבותיהם שבאו עמו בברית (כה), ובעל דברי הימים אף מפרש את מקומות גלותם, דבר שסתם בעל ספר מלכים. עם זאת, גם גלות עבר הירדן לא היתה שלמה, כשם שגם גלות שומרון לא היתה שלמה, ויש להניח ששרידי בני ישראל הוסיפו לשבת בעבר הירדן ושמשו גרעין ליושבי שלוש הארצות של ימי בית שני: יהודה, ועבר הירדן והגליל (מ' שביעית ט', ב).

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך פרוש דעת מקרא לדברי הימים א, עמ' קלו-קלח