התמודדות חדשה

חטאם של ישראל בבעל פעור, אין דומה לו בכל תקופת הליכתם במדבר. החטאים של ישראל במדבר נבעו בדרך כלל מחמת מחסור ומחמת תנאי המדבר הלא-נוחים, ואף דור זה, דור הבנים העומד להיכנס לארץ, נכשל בתלונות על כך בפרשה הקודמת.

דור הבנים הזה מגיע עתה אל ארץ נושבת והופך להיות שכנם של העמים היושבים בארץ. והנה, עוד בטרם כבש את ארצו והתיישב בה מתגלה משיכתו הנמהרת אל שכניו ואל תרבותם החומרית והדתית. לראשונה חוטאים ישראל לא מחמת קושי ומחסור אלא מתוך משתה וחינגה. חטא בעל פעור מהווה תמרור אזהרה לסכנות שיארבו לישראל בעת ישיבתם בארצם: ההימשכות אחר העמים השכנים עובדי האלילים, אחר תרבות עובדי האדמה הסוגדים לבעל, ההשתתפות בחגיהם וההיצמדות לבנותיהם.

משה לא השכיל להתמודד עם קושי בלתי-מוכר זה. אין מעשה זה דומה כלל למעשה העגל. שם פעל משה בנחרצות ותיקן בנקל את הסטייה הדתית שנתגלתה בישראל, כיוון שסטייה זו, יסודה היה בטעות שטעו העם ומנהיגיו מתוך מצוקה זמנית. אולם במקומנו מדובר בסטייה אלילית שיסודה בפריקת עול יצרית, הבאה מתוך שובע ומתוך זנות עם בנות העמים. לכך לא הורגל משה. אף אירוע זה (כמו האירוע במי מריבה) מוכיח את הצורך בהחלפת ההנהגה. אל מול המבחנים החדשים שנכונו לישראל נחוצה מנהיגות חדשה, היודעת להתמודד עם מבחנים אלו.

פינחס - בן בנו של אהרן אחי משה - הוא נציג של אותה מנהיגות חדשה שתכניס את ישראל לארצם ותלווה את הדורות הראשונים הנאחזים בה. בקנאתו לה' קבע פינחס את הדרך הראויה למאבקם של מנהיגים ונביאים בדורות הבאים כנגד תופעת האלילות: מאבק זה חייב להיות נחוש, ולעתים אכזרי, ועוקצו צריך להיות מופנה בראשונה אל מנהיגי העם החוטאים והמחטיאים.

פינחס הוא מורה דרכם של קנאים לה' כיהוא וכאליהו, ואף בדורות מאוחרים יותר, כדורם של החשמונאים הראשונים, שימשה דמותו מופת של קנאות לה'.

לשמיעת שיעורו של דוד נתיב 'הכשלון כתמרור אזהרה'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון