יהושע מצווה את הכהנים לתקוע בשופרות במשך שבעה ימים ומן העם הוא דורש שלא יריעו. רק ביום השביעי לאחר שבע ההקפות הוא מאפשר לעם להריע. מה פשר ההבדל בין סוגי התקיעות ובין הזמנים השונים?
נראה שכדי לבחון את היחס שבין תקיעה לתרועה יש לעיין בפרשת החצוצרות המופיעה בספר במדבר פרק י'. החצוצרות שימשו למספר עניינים שונים כמו: נסיעת המחנה, הקהלת הקהל, יציאה למלחמה, וניגון בשעת הקרבת הקרבנות. האם ישנה חוקיות הגיונית כלשהי בנוגע לסוגי הקולות במקרים השונים?
נראה שההבחנה היסודית היא בין קול פשוט (תקיעה) המבטא התכנסות פנימה ואסיפה, לקול שבור (תרועה) המבטא פיזור ויציאה החוצה. קול ישר ופשוט נכנס לתוככי הנפש פנימה, ואילו קול שבור מבטא את מה שיוצא מן הנפש החוצה.
אם כנים דברינו, נוכל להבין את החלוקה שם. כאשר קוראים לאסיפה את העדה או את הנשיאים יש לתקוע בחצוצרות. כך גם בעת הקרבת הקרבנות ובימי השמחה יש לתקוע על מנת להתאסף פנימה אל הנפש, אל הבית, על מנת להדבק בה', שזו מהות הקרבן והמועד.
לעומת זאת, כאשר יוצאים למסע או לחילופין פותחים במלחמה מריעים בחצוצרות כי יש צורך להתפזר ולצאת החוצה מן המחנה.
אם נחזור לענייננו, הרי שניתן לומר שבמשך שבעה ימים רצה יהושע כי העם יפנים את העובדה כי לעם ישראל ישנה עוצמה רוחנית והיא זו שמנצחת. משום כך יש צורך בתקיעות המהווה מעשה של התכנסות והפנמה.
רק ביום השביעי שהוא היום בו היו צריכים לצאת לקרב כנגד תושבי יריחו ציווה יהושע להריע כאות להתפזרות הכוחות והבאתם לידי ביטוי במלחמה.