תפקיד ההנהגה נשמט מידיו של שבט יהודה וניתן לשבט בנימין לזמן קצר. כעת הגיע הזמן להשיב את המלכות ליהודה, ואף נעשים צעדים מצידו של דוד בעניין, אולם שבט יהודה מתמהמה, לא נוטל את השרביט לידיו ואף הפוך מכך.
ברכת יעקב ליהודה (בראשית מ"ט, ח-י) קובעת את גורלו וייעודו, ומתממשת בהצגתו לפני העם במסע המחנות במדבר, בהיותו הראשון לכיבוש הארץ. מיהודה יצא ראשון השופטים - עתניאל, והוא היה הראשון להיפרע מבנימין במעשה פילגש בגבעה.
ואף על פי כן, נשמטה ההנהגה מידו בימי הכיבוש ובימי השופטים עלי ושמואל. גם בעת בחירת המלך ניטלה המלכות וניתנה לבנימין, ויהודה לא התמודד ולא נלחם על בכורתו. הוא השתתף בצבא שאול ובמלחמותיו, ולא נקט יוזמה לשינוי ההנהגה.
אך המלכות התגלגלה אליו מן השמים: "וימאס באהל יוסף, ובשבט אפרים לא בחר... ויבחר בדוד עבדו" (תהלים ע"ח, סז-סט). המלכות נקרעה משאול וניתנה לדוד; נלקחה מבנימין וניתנה ליהודה.
מעגל הרדיפה הראשון הסתיים בבריחה, אבל כאן חל מפנה והתחיל שלב חדש. גד הנביא אומר לדוד שלא לברוח (ה). עליו להתמודד חזיתית עם הבעיות. בריחה מן הארץ טובה, לכאורה, לכל הצדדים. בעקבותיה היו משתררים בישראל שקט ושלוה. אבל הנביא תבע מדוד לשוב אל הזירה - אף על פי שכך תתחדש הרדיפה, על כל משמעויותיה. דוד נתבע לחדול מלהיות יחיד נרדף הדואג לנפשו ולהתחיל לראות את עצמו כאיש ציבור וכאלטרנטיבה למלוכה.
דוד מייסד גדוד, אשר תחילתו קטנה ומצומצמת (ב), אבל גדוד זה יהיה גרעינה הקשוח של מלכות דוד, יסוד הצבא לעתיד, וכור מחצבתם של גיבוריו. כאן התרקמה לה מלכותו, נטלה לה סמכויות שלב אחר שלב, ולקחה אחריות על הנעשה ביהודה.
בשעה זו ציפה דוד לתמיכתם ולסיועם של אנשי שבטו, בשרו ודמו. אולם שבט יהודה לא נטל את השרביט, לא התגייס לעזרתו ולא נטל את ההנהגה. שבט יהודה שכח את ברית הבשר, ואף השתתף באופן פעיל ברדיפת דוד.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז מלך – עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן