דרשת חז"ל לפסוק שבפרקנו מחברת בין החינוך והלימוד, להמשך הדורות, ומבטיחה לכל מי שיעסוק בלימוד התורה במשך שלושה דורות, שהתורה תמשיך להיות חלק מחייו ומחיי צאצאיו - גם בדורות הבאים.
כשנכנסתי לעולם החינוך אמרה לי חותנתי ז"ל, שהייתה אשת חינוך שנים רבות: 'לחינוך אין תעודת ביטוח, אף אחד לא יכול לומר לך מה יצא'. כל מי שעוסק בחינוך מכיר את החשש הגדול ואת התקווה שנצליח באמת להשפיע ולהביא לתוצאות המקוות.
דווקא לאור חששות אלו, הדרשה בתלמוד הבבלי מפתיעה:
"אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם, שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם.
שנאמר: "ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (ישעיהו נ"ט, כא).
מאי "אמר ה'"?
אמר הקדוש ברוך הוא: אני ערב לך בדבר זה.
מאי "מעתה ועד עולם"?
אמר רבי ירמיה: מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה" (בבא מציעא פה עמ' א).
הדרשה מחברת בין החינוך והלימוד, להמשך הדורות. היא מבטיחה לכל מי שיעסוק בלימוד התורה במשך שלושה דורות, שהתורה תמשיך להיות חלק מחייו ומחיי צאצאיו - גם בדורות הבאים. המדרש ממשיך ומדגיש שהאל הוא שערב שכך יהיה.
ומהו ההסבר להבטחה רב דורית זו?
נראה שתשובתו של רבי ירמיה בסוף המדרש היא המענה. מי שיקבע את ההמשכיות אינם הלומדים, אלא התורה. התורה היא שתבוא ותחפש את מקומה ותמצא אותו במשפחות שנתנו לה בעבר מקום.
יותר מכך שהמדרש הוא עידוד למחנכים, הוא הנחיה להורים – אם ביתכם יהיה אכסניה לתורה, לחכמה ולדעה, היא תגיע, ואם לאו - תחפש התורה בתים אחרים.
עוד על אותו עניין ניתן לשמוע בשיעורו של הרב דוד מנחם 'הבטחה לדורות'
באדיבות אתר 929