התבוננות בבריאה

"אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי: אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה: מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו" (ג-ה).

ההסבר המקובל במפרשים לשורות אלו ולהמשכן הוא שאיוב כבשר ודם אינו יכול להבין את דרך ה' בבריאתו אותה, אינו יכול לראות את דרכי הנהגת הקב"ה את עולמו ואת משפטו וממילא אין טעם להסביר לו זאת ולענות על שאלותיו על מה עולל לו הקב"ה את מה שעולל לו.

אך תשובה שכזו לסיום ספר כה מעמיק בדרכי הנהגת ה' היא תשובה מאכזבת. כלום זה כל מה שיש לקב"ה לענות לאדם על דרכי הנהגתו, משפטו וצדקו?! כלום שאלת 'הודיעני נא את דרכיך' אינה שאלה נכונה?!

עיון בתיאורי הבריאה הקיימים בפרקנו, בבריאת הארץ, הים, המלאכים והכוכבים, האור וסערות הגשם ומרכיביהן מעלה גם כיוון אחר, לקרוא תיאורים אלו בסימן קריאה ולא בסימן שאלה של 'האם ידעת?'. התיאורים ממשיכים את דברי אליהוא (ואליפז) על חסדו של הקב"ה הניכר בכל מעשה בבריאה. גם איוב, במצבו הביש, בעת סבלו הגדול, שורד ונהנה מאור השמש, ממי הגשם ומקיומה של הארץ ומן העובדה שהים אינו מציף אותה. וכלום מתקבל על דעתו של איוב או על דעתו של כל אדם אחר, שאת כל הבריאה היפה הזאת ברא הקב"ה רק כדי לספור את עוונותיו של האדם ולהציק לו בכל אשר ילך?!