בניה ותמר התאומים יצאו מהתפילה במערת המכפלה שבחברון. ערפילים נעימים של בוקר עטפו את המבנה הגבוה שנבנה מעל המערה. בניה ותמר אהבו מאוד לבוא ולהתפלל בשעת בוקר מוקדמת כזאת.
אחרי שדוד המלך ולוחמיו הצילו אותם משבי העמלקים, חזרו המשפחות הביתה, לצקלג, וראו כי העמלקים העלו שם באש את כל בתיהם. דוד המלך ושתי נשותיו, אביגיל ואחינועם, עברו לגור בחברון. גם כל לוחמיו של דוד ובני משפחותיהם עברו להתגורר באזור, ובהם גם משפחתם של בניה ותמר.
עמדו התאומים ליד המערה והביטו סביבם. לפתע קרא בניה: "תמר!" והצביע לכיוון הדרך הראשית, "שיירה ארוכה של אנשים מתקרבת!" "מעניין מי הם..." הרהרה תמר בקול, "ועוד בשעה מוקדמת כל כך..." "אלו זקני ישראל!" נרעש בניה מזהותם של האנשים הנכבדים שבשיירה. עוד ועוד אנשים ועגלות ושיירות מכל ישראל מתקרבים לחברון, ותמר ובניה הביטו נפעמים בשדות ובמרחבים המתמלאים המון אדם. "בוא נרוץ הביתה!" אמרה תמר, ושניהם מיהרו הביתה.
ביתם של התאומים היה סמוך לביתו של המלך דוד. כשהתאומים הגיעו הביתה, זקני ישראל כבר עמדו ביראת כבוד למרגלות המדרגות הרבות שהובילו לביתו של דוד. הם ראו את זקני ישראל משתחווים לדוד המלך ושמעו אותם אומרים: "אנחנו מבקשים ממך שתהיה מלך על כל ישראל, כדבר ה'". "אני מסכים", אמר דוד המלך לזקני ישראל, "בואו לביתי ונכרות ברית!"
***
"דוד ימלוך עלינו!"
הבשורה הטובה התפשטה במהירות רבה וההכנות החלו: שטיחים יפים ומחצלות נפרשו על הארץ מביתו של דוד המלך ועד למערת המכפלה, שם יימשח דוד למלך, על הרחבה של המדרגה הגבוהה ביותר, וכך כל ישראל יוכלו לצפות בהכתרתו.
שורה של ילדים נושאים ענפי הדס חיכו בצידו האחד של השביל המלכותי. אחרי שורת הילדים עמדו שורה של נגנים אוחזים בידיהם חצוצרות. מאחורי הנגנים עמדו בצד אחד של השביל כל הגברים שהגיעו לחברון ובידיהם דגלים של שבטי ישראל. בצידו השני של השביל ניצבו בשורה ילדות נושאות זרי פרחים המדיפים ריח נעים. מאחוריהן חיכו כל הנשים והאמהות, מנופפות במטפחות צבעוניות ספוגות בבושם. כל הבנות והנשים עטו שמלות חגיגיות ויפות. ריח נפלא של בשר צלוי עמד באוויר. ארוחה נהדרת חיכתה להמוני החוגגים לאחר ההכתרה.
דוד המלך יצא מביתו בבגדי מלכות, והשמש זרחה מעל ראשו והאירה עוד יותר את דמותו האצילית. לוחמיו הנאמנים ליוו אותו מצד אחד וזקני ישראל ליוו אותו מצידו השני. מאחוריו נסעו בכרכרה הדורה נשותיו וילדיו של דוד. בשביל המלכותי שהוכן עבורו הריעו הנגנים בחצוצרות והילדים הרימו אל על את ענפי ההדס. הילדות השליכו פרחים על השביל, הגברים נופפו בדגלי השבטים, הנשים נופפו במטפחות המבושמות וכל העם הריע: "יחי המלך דוד לעולם!"
הסיפור מתוך הדף השבועי להורים וילדים של תנועת מבראשית.
איירה: נעמה להב