אמנם אלישע מת ככל האדם, ולא עלה בסערה השמימה כאליהו, אך השפעתו הנבואית נמשכת גם לאחר מותו.

 

ההבדל העקרוני הגדול בין תיאור הסתלקות אלישע לתיאור הסתלקות אליהו הוא בכך שאליהו לא מת, אלא עלה חי בסערה השמיימה, ואילו אלישע מת ונקבר ככל אדם.
הסתלקותו של אליהו מן העולם כשהוא חי, באמצע פעילותו הנבואית, נועדה לאפשר את שובו לעולם כדי לתקן את מה שהיה פגום בפעילותו הנבואית המתוארת בספר מלכים. פרשת חייו של אליהו נקטעה אפוא באמצעה, והיא נועדה להיות נשלמת רק בדורות רחוקים שיבואו.
דבר זה אין לאמרו על תקופת נבואתו של אלישע: הלה השלים את תפקידו הנבואי במהלכם של כשני דורות, בדרך שאינה זוקקת כל תיקון והשלמה. על כן מת אלישע כשהוא שבע ימים ושבע מעשים כבני אדם רבים אחרים לרבות נביאים שבהן.
נמצא כי תיאור הסתלקותו של כל נביא מן השניים מתאים לאופי פעולתו הנבואית של כל אחד מהם במהלך חייו.
על אף ההבדל הגדול והיסודי בין מיתתם של אליהו ואלישע, נראה כי קיימת מגמה "לפצות" את אלישע על מותו ככל האדם, ולדמות את מותו במידת מה להסתלקותו של אליהו: כשם שהסתלקותו של אליהו אינה מבטאת את הפסקת פעילותו, אלא את ההפך מכך – את האפשרות לחזרתו לעולם כדי לפעול בו פעולות מתקנות, כך גם מותו של אלישע אינו סוף פעילותו הנבואית. מעשיו של הנביא בחייו, ואף עצמותיו בקברו, ממשיכים להשפיע אף לאחר מותו. זו המשמעות של שני הסיפורים הקצרים על אלישע לאחר מותו:
בסיפור הראשון פועל אלישע ביחד עם מלך ישראל פעולה שתוצאותיה הצבאיות והפוליטיות יתממשו רק לאחר מותו של הנביא; בסיפור השני גורם מגעו של מת בעצמותיו של אלישע לתחייתו של המת ועמידתו על רגליו.
כך נוצר בלבנו יחס דיאלקטי למותו של אלישע: מצד אחד, אלישע, בניגוד לאליהו, מת ככל האדם, ובזאת מסתיימת פעולתו כנביא. מצד שני, מותו אינו סוף פסוק, ואף לאחר מותו וקבורתו נמשכת השפעתו הנבואית, ומעשי מופת שונים נעשים בזכותו לאחר מותו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון