השפעתה של שפת הגוף

"קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט" (י)

כשאנחנו משוחחים או מתווכחים, תנועות תת-מודעות של שרירי הפנים שלנו עלולות לפגוע בזולת וכתוצאה מכך לערער את היחסים בינינו לאורך זמן:

"קורץ עין" = מביע לעג או שמחה לאיד על ידי רמיזה בעפעפי העין;   

"יתן עצבת" = צער רב, כאב.

"אויל" = שטחי, אינו חושב עד הסוף על תוצאות מעשיו; 

"שפתיים יילבט" = מפתל את שפתיו.

הפסוק מלמד, שלא רק מעשים ודיבורים עלולים לפגוע בזולת, אלא גם תנועות גוף בלבד; גם ברמיזה של העיניים אפשר ללעוג לאדם ולגרום לו לצער רב, וגם בעקימה של השפתיים; גם "קורץ עין" וגם "אויל שפתיים יילבט" שניהם יתנו (=יגרמו) צער וכאב לזולתם. 

החכם צריך לשים לב לכל תנועה מתנועות גופו, ולוודא שאינה גורמת צער לזולת; נשמע קשה? אכן, אבל זה האתגר שמציב ספר משלי.

החשיבות של תנועות גוף, בפרט אלו המביעות בוז וזלזול, הוכחה במחקר של ג'ון גוטמן, בו צפה החוקר במאות זוגות נשואים בזמן ויכוחים שהתחוללו ביניהם:

"בוז בא לידי ביטוי לא רק במילים שמשתמשים בהן, אלא גם בנימת הקול ובהבעה כעוסה. צורתו הברורה ביותר היא, כמובן, לעג או גידוף... אבל שפת הגוף המביעה בוז מכאיבה באותה מידה, במיוחד עווית השפתיים... או גלגול עיניים... תנועת הפנים המביעה בוז היא כיווץ השריר המושך את זויות הפה לצד (בדרך כלל השמאלי) בעוד שהעיניים מתגלגלות כלפי מעלה. כאשר אחד מבני הזוג מבזיק את ההבעה הזאת, נרשמת אצל משנהו קפיצה של שתים או שלוש פעימות בדקה בדופק הלב. שיחה נסתרת זו גובה את מחירה: גוטמן גילה, שאם בעל מפגין בוז לעתים מזומנות, אשתו פגיעה יותר לבעיות בריאות, מהצטננויות ושפעות תדירות ועד זיהומים... וכן בעיות בקיבה ובמעיים. וכאשר פניה של אשה מביעים סלידה... ארבע פעמים או יותר במהלך שיחה בת חמש-עשרה דקות, זהו אות אילם, שבני הזוג עתידים, קרוב לוודאי, להיפרד בתוך ארבע שנים"  (דניאל גולמן, "אינטלגנציה רגשית", פרק 9, עמ' 155).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך