"לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה" (קהלת ב', ב)
"טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב" (קהלת ז', ג)
"וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ..." (קהלת ח', טו)
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד ב
אמר רב יהודה בריה [=בנו של] דרב שמואל בר שילת משמיה [=בשמו של] דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה...
ומאי [=מה] דבריו סותרין זה את זה? כתיב (קהלת ז', ג): "טוב כעס משחוק", וכתיב (שם ב', ב): "לשחוק אמרתי מהולל". כתיב (שם ח', טו): "ושבחתי אני את השמחה", וכתיב (שם ב', ב) "ולשמחה מה זה עושה".
לא קשיא:
"טוב כעס משחוק"- טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעולם הזה, משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעולם הזה.
"ולשחוק אמרתי מהלל" - זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעולם הבא.
"ושבחתי אני את השמחה" - שמחה של מצוה.
"ולשמחה מה זֹה עושה" - זו שמחה שאינה של מצוה.
ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר (מלכים ב ג', טו): "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".