השלמת הכיבוש והארץ הנשארת

מי שקורא ברצף את פרקים י"א-י"ג עשוי להרגיש בעדויות הסותרות של הפסוקים:
בסוף פרק י"א (כג) נאמר: "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה". לא ניתן לדמיין פסוק סיכום מלא ומרשים יותר מזה – יהושע כבש את כל הארץ ובכך השלים את הייעוד הגדול של כיבוש הארץ אותו צוה עלינו משה רבינו בתורה. אם זה בעצמו אינו מספיק, פרק י"ב מפרט את כיבושי משה ויהושע כמקבילים, כאשר משה כובש שני מלכים גדולים ויהושע שלושים ואחד נוספים.  
לעומת זאת, הפרק שלנו נפתח בכך ש"והָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ" (א). תיאור גבולות הארץ הנשארת (ב-ו, יג) יוצר תחושה שחלק לא מבוטל מהארץ לא נכבש.
מה היחס בין האמירות הללו, וכיצד ניתן ליישב את הסתירה?

הפרשנים (למשל רד"ק לי"א, כג) אומרים שאמנם ישנם מקומות מסויימים שלא נכבשו, אך גבולות הארץ כבר נכבשו בידי יהושע והוא חילק אותם בנחלתם של בני ישראל. כך ניתן לומר שכלל הארץ נכבשה, ובכל זאת לא כל מקום בתוכה. זה מיישב את הסתירה היטב, אך עדיין עלינו לשאול: מדוע הנביא מציג את הדברים בצורה כזו?

נראה לי שניתן להבין את הדברים לאור המשמעות שניתנת בתורה לכיבוש איטי וחלקי של הארץ. בתורה מוצגת תכנית בה 'חוסר ההצלחה' לכבוש את כל הגוים הוא חלק אינטגרלי מהתכנית הא-להית: "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה" (שמות כ"ג, כט; ובדומה דברים ז', כב). כך נראה גם מדברי ה' ליהושע בפרקנו: "אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" (ו). מבחינה זו, אי הורשת הגוים אינה פוגעת ב"השלמת המשימה" של יהושע. יהושע עשה את כל מה שהיה צריך, ו-ה' ימשיך את התהליך ויביאו לכדי סיום בדורות הבאים.
כך יוצא שהכתוב מציג מחד את הכיבוש כמושלם, ומאידך מעיד על הארץ שנותר לנו להוריש.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער