פעמיים מוזכר השליו - בפרקנו ובשמות ט"ז. בשני התיאורים אנו נתקלים בנתונים הסותרים את אורחות חייו של השליו - עונת הנדידה של השליו מתרחשת בסתיו, מסלול הנדידה הוא דרך ים התיכון והוא נוחת ביעדו עם בוקר. מה משמעות הנתונים הסותרים בתורה? ואיך זה קשור למותם של האוכלים אותו כפי שמתואר בפרקנו?

 

השלווים הם ציפורים נודדות, העוזבות את אירופה בכל שנה במהלך הסתיו על מנת לחצות במהלך לילה אחד את הים התיכון ולנחות בחופי אפריקה וצפון סיני עם בוקר. ידוע כי תושבי מצרים נהגו ללכוד מיליוני שלווים באמצעות רשתות שפרשו מבעוד מועד במסלול נדידתם.
אולם, אם השלווים מגיעים בבוקר ובשעה זו צדים אותם, כיצד ייתכן שהשליו המוזכר בתורה בספר שמות (ט"ז) הגיע בשעות הערב וכן בפרקנו משתמע שהוא הגיע במשך יום לילה ויום. זאת ועוד, שחזור מסע בני ישראל במדבר מצביע על כך שהם היו רחוקים מאד מהים וכיצד ייתכן כי העם נקלע למסלול נדידת השלווים?!
קושיה אחרונה ומכריעה עולה מכך שעונת הנדידה של השלווים מתרחשת בסתיו, מאוחר בהרבה לחודש שבו מתוארים סיפורי לקיטת השליו.
ייתכן אפוא כי יש לבחון שוב את הנחת המוצא אותה תיארנו. הספורנו מפרש כי הים שעליו מדובר בפרקנו אינו הים התיכון: "מים סוף שהיה דרומי להם...". אם אכן הגיעו השלווים מדרום, הרי שאין מדובר בעונת הנדידה מאירופה בסתיו אלא בעונת הנדידה חזרה מאפריקה. נדידה זו אכן מתרחשת באביב, ואין היא מוגבלת דווקא לשעות הבוקר.
בהקשר זה יש לציין תופעה מעניינת. הן אריסטו היווני והן פליניוס הרומאי העידו כי בזמן נדידת השלווים באביב בחזרה לאירופה עלול בשרם להיות רעיל. למעשה, הרפואה המודרנית אף ייחדה שם להרעלה זו (coturnism - על שמו של השליו בלטינית). עד היום לא ידוע מה מקור ההרעלה, אך ידוע כי היא מתרחשת רק בעונת הנדידה באביב ולא בעונת הנדידה בסתיו. ייתכן כי הרעלה זו היא שגרמה למותם של המתאווים בפרקנו.
מדוע אם כן לא התרחשה הרעלה זו גם בשנה הראשונה לאכילת השליו, באירוע המתואר בספר שמות? ייתכן שהאכילה המרובה של הבשר המורעל היא שהפכה אותו לקטלני.
חז"ל, כמובן, מסבירים אחרת, לאור דברי רבי חנינא בן דוסא: "לא הערוד ממית אלא החטא ממית" (שבת נה ע"ב). הקב"ה לימד את עם ישראל כי אותה פעולה בדיוק יכולה להיות מזיקה או מועילה בהתאם לכוונת המבצע.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר