"בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה" (ד) אומר קהלת. ואכן, עוצמתו הרבה של השלטון וסמכויותיו הרחבות, עלולות להיות פתח מסוכן לשחיתות.
"אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר" (ב) מורה אותנו קהלת, אך בד בבד מוסיף מיד: "בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה" (ד).
בדברים אלה יש ביטוי נוקב לשני יסודות המלווים כל שלטון גם בימינו. בצד האחד, ניצבת חובת "אני פי מלך שמור" (ב). החובה על כל אדם לכבד את השלטון ולציית לחוק. עקרונות אלה, של כיבוד הרשות השלטונית וציות לחוק השלטון הם יסוד מוסד בכל שלטון דמוקרטי ראוי לשמו. "הווי מתפלל בשלומה של מלכות", לימדונו חכמים הראשונים "שאלמלא מוראה, איש את רעהו - חיים בלעו" (משנה אבות ג, ב).
היעדר ציות לחוק, ומרידה בסמכות השלטון הם פתח לאנרכיה שסופם מי ישורם.
לצד זה, קיימת סכנה תמידית שהשלטון ינצל לרעה את כוחו הרב, בלא שתהא עליו ביקורת ממשית: "ומי יאמר לו מה תעשה?" (ד).
ביטוי ציני לתופעה נפוצה זו נתן פעם חכם אחד שאמר: "ההבדל התהומי והיחיד בין דיקטטורה לדמוקרטיה הוא שבדיקטטורה אין בחירות והשליט יכול לעשות מה שהוא רוצה, ואילו בדמוקרטיה יש בחירות, והשליט עושה מה שהוא רוצה"...
עוצמתו הרבה של השלטון וסמכויותיו הרחבות, עלולות להיות פתח מסוכן. "השלטון משחית", אמר הלורד הבריטי אקטון ( Baron Acton), ו"שלטון מוחלט משחית באופן מוחלט".
"שרירות שלטונית", כתב השופט מישאל חשין, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, פסולה מכול וכול. "הִנֵה הִנו שלטון האדם: שרירותי לגופו ושרירותי במועדו. עלה חשקו של השליט, ועל אתר ציווה בשרירות לבו. כך הוא שלטון האדם ומנגד יעמוד שלטון החוק".
כדי למנוע שימוש לרעה בסמכות השליט, יצרו מערכות דמוקרטיות רשויות ביקורת ומערכת של "איזונים ובלמים" דוגמת משטר הפרדת הרשויות, שבו כל אחת משלוש הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת – מאזנת ומבקרת את הרשויות האחרות.
רק שמירה קפדנית על עקרונות אלה וביקורת מתמדת יבטיחו שהשלטון יפעל לשם המטרות שלשמן נבחר, לטובת הציבור והעניין, ולא לטובת בעלי העניין ונושאי המשרה.
באדיבות אתר 929