פעמים רבות חוזר ירמיהו על הביטוי 'השכם' במהלך נבואותיו, בתארו את פעולתו יום יום בדבר ה'. ביטוי זה ייחודי לירמיהו וכמעט ואינו מצוי עוד בתנ"ך כולו. אם ננסה להתחקות אחר דפוסי התנהלותו של ירמיהו במהלך חייו נוכל למצוא פשר לביטוי זה, אשר שורשו נעוץ עמוק בנשמת ירמיהו.
ענתות, עירו של ירמיהו, שוכנת במרחק מה מירושלים העיר, כמהלך שעה וחצי עד שעתים. ירמיהו, שהיה תושב ענתות, היה עובר את הדרך הזאת פעמים רבות הלוך וחזור, לרגל הצרכים השונים אשר נצרך בן הכפר לעיר-האם שבסביבתו. מובן, שכדי להגיע העירה עם בוקר, בשעה מוקדמת, שעה שמתחילים חיי העמל והמסחר בעיר, היה עליו להשכים קום זמן רב לפני הנץ החמה, כדי שיהא סיפק בידו לעבור את כל הדרך עד העיר. אורח-חיים כזה של בני הכפרים אשר סביב הערים נמשך מאז ועד היום. עם שחר רוחשים כל השבילים מסביב לירושלים מכפריים, המזדרזים להביא העירה את תוצרתם, ועד הצהרים כבר מספיקים הם למוכרה ולחזור לכפריהם.
גם כאשר הלך ירמיהו עם צאן אביו אל גבעות המדבר היה משכים קום מדי יום ביומו עם חבריו הרועים כדי לנהוג את הצאן למרעה לפני להט-היום המדברי; ומי יודע אם לא בהשכמות אלו, כשהייתה נשמתו טובלת בים צבעי המדבר האפרוריים, המבהירים והולכים מרגע לרגע, ולפתע מופיע בהם הגוון הורדרד הפלאי של קרני השמש הראשונות - אם לא ברגעים כאלה של השכמת הבוקר נגלתה לעצמו נשמתו הנבואית, וכך נחרתו בו לעד ההשכמה וההתעוררות בהרגשת התגלות נבואית.
וכאשר נודעה לו תעודתו הגדולה, שם פניו מעתה אל עיר הבירה, לא לצורכי ביתו, כי אם למטרה אחרת, קדושה ונעלה: עליו היה לפנות אל עמו מדי פעם בפעם ולהעיד בו שישוב ממעלליו הרעים בעוד מועד. ומהי השעה המתאימה ביותר לתפקיד הנעלה הזה אם לא שעת-הבוקר המוקדמת, בעת שכל בני הכפרים מסביב מרוכזים ברחובה של עיר, שעריה הומים ממוכרים וקונים ושופטיה מתחילים בפעולתם, וכל החיים מתחילים את שטפם היומי במרץ רב. בבוקר גם נוח יותר לב האנשים לחשב דרכם ולבנות את עתידם, ודברי טעם מתקבלים על לבם ביתר קלות מאשר לאחר עמל שעות בחום היום.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת