הכרת התודה ליהוידע שהציל אותו הכבידה על יהואש, והוא רצה להשתחרר מעולו של יהוידע. בחייו לא העז למרוד בו ולכן רק התכבד בקלונו, אך לאחר מותו פרק את עול הדרכותיו לגמרי ולבסוף אף הרג את בנו.
הכתוב תיאר את חסידותו של יהואש, שדאג בנאמנות לחזק את בדק הבית בכך שתיקן תקנות וקבע הסדרים לאחזקת המקדש, עקב אחר ביצועם וגם התאימם לצרכים שנוצרו עם קלקול הכהנים. לאור צדקותו זו של יהואש לא ברורה סיבת התדרדרותו והמהפך הגמור שחל באישיותו ובמעשיו עם מות יהוידע.
במלכים ב פרק י"ב נזכר רק עונשו של יהואש וכיצד הוצרך לתת את קודשי ה' - שלהם לכאורה דאג כל כך - לחזאל, כדי למנוע את כיבוש ירושלים. אבל בדברי הימים ב פרק כ"ד פירש הכתוב שלאחר מות יהוידע עזב יהואש את בית ה' ועבד עבודה זרה, את האשרים ואת העצבים, ולבסוף אף הרג בבית המקדש את זכריה בן יהוידע הנביא שהוכיחו. אך לא ברור מה היתה סיבת השינוי הזה בדרכו? מדוע עם מות רבו שינה מיד את כיוון חייו?
נראה שבתיאור הדברים בספר מלכים יש לקח מוסרי חשוב השופך אור על סיום הפרשה. חטאו של יהואש לא התחיל עם מותו של יהוידע, אלא הוא נעוץ עוד במעשי צדקתו בבית המקדש בחיי רבו. יהואש היה תלוי ביהוידע שהצילו וגידלו, וחובו לו ולבית המקדש היה גדול לאין שיעור. הכרת התודה הזאת ליוותה את יהואש והכבידה עליו. כדרך העולם רצה יהואש להיות אדם ומלך בזכות עצמו, ורצה להשתחרר מעולו של הזקן. יהואש לא רצה שיהוידע ימשיך להורות לו מה לעשות כפי שעשה בילדותו ותוכחות המוסר נמאסו עליו.
אבל יהואש לא העז למרוד ביהוידע בחייו, כאשר צדקתו וגדולתו הקרינו סביב. יהואש מצא דרך לעשות זאת באופן חיובי - הוא נעשה צדיק יותר מרבו. יהואש הצליח להוכיח שרבו אינו כליל השלמות ו"זכה" אפילו להוכיחו (מלכים ב י"ב, ח; דברי הימים ב כ"ד, ו). לכאורה נהג המלך כהלכה, ולא נשא פנים לאיש אבל נראה שכוונתו היתה להתכבד בקלון רבו. "צדקות" כזאת כנגד רבו, סופה שהובילה עם מות הרב לפריקת עול הדרכותיו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן