השבת והמשכן

תפקידו של אוהל מועד - משכן העדות הוא לממש ולהשלים את הברית בין ה' לבין ישראל, שנכרתה בהר סיני. הפסוק הקצר הבא בראש הציווי על עשיית המשכן, "ועשו לי מקדש - ושכנתי בתוכם" (כ"ה, ח), מביע בתמציתיות את ההדדיות בין ה' לישראל המתבטאת במשכן.

והנה מלמד סיומו של הציווי על עשיית המשכן כי אף השבת, כמו המשכן, היא אות לברית ההדדית שבין ה' לישראל: "אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם" (יג) - "ושמרו בני ישראל את השבת... ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם" (טז-יז). אלא שסדר הדברים במה שנוגע לשבת הפוך מזה שבעשיית המשכן: בעוד שבמשכן, העשייה האנושית קודמת ומהווה תנאי להשלמה הא-לוהית - קודם "ועשו לי מקדש" ורק אחר כך "ושכנתי בתוכם" (כ"ה, ח), הרי שבמצוות השבת, ראשית ניתנה השבת כמתנת קדושה לישראל "לדעת כי אני ה' מקדשכם" (יג), ורק אחר כך, "ושמרו בני ישראל את השבת... לדרתם ברית עולם" (טז).

ומכאן ברור מדוע אין מלאכת המשכן דוחה את השבת: מלאכת המשכן, שהיא עשייה אנושית 'מלמטה למעלה', אינה דוחה את השבת, אשר ביסודה היא מתנת ה' לישראל לקדשם בקדושתו, שכן עשייה אנושית, מעצם הגדרתה ככזו, אף כשהיא נעשית כחלק מן הברית בין ה' לישראל, יכולה להיעשות רק באותם "ששת ימים" אשר בהם "יעשה מלאכה" (טו) - מלאכת המשכן, ולא ביום שהוא מתנת ה' לישראל.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון