השבועה - יכולת הנהגה או כישלון מנהיגותי?

בשלבים הראשונים של המערכה שאול היה פסיבי, אך לאחר התפנית שחולל מעשהו של יונתן, עובר שאול לקיצוניות השנייה, והופך אקטיבי ביותר: "וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם" (כד).
מטרתה של שבועה זו הייתה שהעם לא יהיו עסוקים באכילה אלא ינצלו את המומנטום שנוצר עם בהלת הפלשתים ובריחתם ויכו אותם. ואולם, מסתבר שגם כאן נכשל שאול.
בתחילת אותו פסוק נאמר: "וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם...". רד"ק ראה בביטוי זה פתיחה לקראת הבעיה שבהמשכו: "נגש – נדחק, כלומר שהיו רעבים..." לפי פירושו, כבר בשלב זה מציג המקרא שיפוט שלילי של הפרשה כולה.
גם הביטוי "וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי" צורם במקצת, שכן הוא מצביע על היבט אישי, ולא לאומי.
תוצאת שבועתו של שאול הייתה שלילית, כפי שמעיד המקרא בהמשך: "וַיָּעַף הָעָם מְאֹד" (לא), ואף יונתן, גיבורו של הסיפור, מבקר את צעדו של שאול: "לוּא אָכֹל אָכַל הַיּוֹם הָעָם מִשְּׁלַל אֹיְבָיו אֲשֶׁר מָצָא כִּי עַתָּה לֹא רָבְתָה מַכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים!" (ל).
וכמובן, סופו של הסיפור מעיד על תחילתו. אין ספק, שיש קשר ישיר בין שבועתו של שאול לבין חטאו של העם: "ויעט הָעָם אֶל הַשָּׁלָל וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם" (לב).
מסתבר אפוא, שהמקרא מבקר את שאול על שבועתו זו.
דווקא מעשהו זה של שאול מוכיח את יכולתו למשול בעם, אם רק יהיה מעוניין בכך באמת ובתמים. שבועה זו ואכיפתה על העם מגלות למפרע, שחוסר יכולתו של שאול לשלוט בעם בתחילת המלחמה לא נבע מבעיה מהותית ביכולתו השלטונית, אלא מכך שהוא עצמו פחד מפני הפלשתים, ולפיכך מיהר להקריב את הקרבנות בטרם בוא שמואל. בדברים שבהם נצטווה למשול בעם – לא עשה זאת, בגלל העדר אמונה מספקת ביכולתו לגבור על הפלשתים; רק כאשר הניצחון על הפלשתים היה כבר מובטח, גילה לפתע שאול את כוחו לעצור בעם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון