השבועה הראשונה

ארבע שבועות משביעה הרעיה את בנות ירושלים; בכולן מופיעות בנות ירושלים כעוינות את הרעיה ואת אהבתה. הן מופיעות כמתחרות על לבו של הדוד, כמסיתות את הרעיה, ופעם אחת מופיעות הן כעדות על נאמנותה של הרעיה.

ההתפתחות בשבועות והשינויים שבהן מראים את השינויים החלים בקשר שבין הרעיה והדוד.

השבועה הראשונה:

"השבעתי אתכם בנות ירושלים

בצבאות או באילות השדה,

אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (ז)

הדוד והרעיה בשיא אהבתם. מה פשר השבועה? ממה ייראה הרעיה, שככה היא משביעה את בנות ירושלים?

נבחן את מעשיה של הרעיה ואת מעשיו של הדוד המוזכרים כרקע לשבועה. הדוד הוא הפעיל, הוא הבוחר את הרעיה;

הדוד אומר: "הנך יפה רעיתי..." (א', טו)

והרעיה מאשרת: "הנך יפה דודי..." (א', טז)

הרעיה מכריזה: "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. בצלו חמדתי וישבתי, ופריו מתוק לחכי" (ג)

ואילו הדוד: "הביאני אל בית היין... סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים... שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני" (ד-ו).

הרעיה אינה עושה ולא כלום; היא מאשרת את מעשיו של הדוד; היא מצפה לכך שהיא תיבחר; היא מבקשת כי יסמכוה וירפדוה. היא חסרת יוזמה. הדוד הוא הבוחר; הרעיה מאשרת את הבחירה ומסכימה לה. היא לא שילמה כל מחיר עבור בחירתה; היא לא עשתה כל מאמץ כדי להצדיק את בחירתה.

וברגע זה של אהבה, מתחילה הרעיה לחרוד. חוששת היא שמא לא עשתה די למען הדוד. חוששת היא שבחירתה שבאה בלא מאמץ, עשויה אף לחלוף. חוששת היא שהסכמתה המהירה לדודה תתהפך לבגידה בדוד. אין הרעיה בטוחה בעצמה! והיא משביעה את בנות ירושלים:

"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (ז) -  אם תעירו ואם תעוררו את האהבה שביני לדודי, לשנותה ולהחליפה ולבקש ממני להתפתות אחריכם (רש"י).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת