רשימת היחס באה לומר לנו: למרות שמשה ואהרון מורמים ומנותקים מהעם, הם חלק מבני ישראל ומחוברים לסיפור הכללי של משפחת יעקב.
בפרקנו מופיעה רשימת יחס, המתחילה בראובן ובשמעון ועוברת ללוי ותולדותיו, תוך התמקדות בעיקר במשפחתם המורחבת של משה ואהרון. מדוע יש צורך בתיאור הזה, ומדוע דווקא כאן? ביחס לשאלה זו עלו מספר תשובות, וברצוני להתמקד באחת הקשורה לחייו של משה עד שלב זה.
בסיפור לידתו של משה (פרק ב') לא נזכרים שמות בני משפחתו ובמקומם נמצאים כינויים בלבד: "איש מבית לוי", "בת לוי" (המכונה גם "האשה" ו"אם הילד") ו"אחותו" (המכונה גם "העלמה"). החל מהגמלו מחלב גדל משה בלא קשר עם החברה הישראלית במצרים, בביתה של בת פרעה. גם בשלבים הבאים של חייו, דווקא בעקבות הניסיון לדאוג ל"אחיו", מוצא את עצמו משה בורח למדיין, מקום שעל השהות בו אומר משה: "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" (ב', כ"ב).
מתיאור זה נוצרת תחושה של ניכור גדול בין משה רבינו לזהותו המקורית, כאילו משה אינו קשור לעם ישראל ולסבל שהתרחש בשהותו אצל חותנו (ב', כ"ג-כ"ה).
האם מדובר במקרה? הראב"ע (בפירושו הארוך ב', ג') סבור שלא:
"ומחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות. אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. [...] ועוד דבר אחר, כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם".
לפי רעיון זה, ובפרט לפי הכיוון השני שמעלה הראב"ע, לכאורה ניתן ואף רצוי היה לשלוח גוי למשימה. על המנהיג, לכאורה, להיות שונה, מורם מעם, לא לחיות בעצמו את חיי הסבל ולהתערב בחברה הכללית.
לעומת מחשבה זו באה רשימת היחס בפרקנו. אמנם, כדברי הראב"ע, נראה שלא בטעות משה הגיע לעם מבחוץ; ואעפ"כ, ישנה חשיבות גדולה בהצבתו של משה דווקא כחלק ממסגרת משפחתית-לאומית. לא ייתכן שהמושיע יבוא לעם מבלי לחוש הזדהות עמוקה עמם ומבלי להיות שותף לסבלותם.
הרשימה באה לומר לנו: משה ואהרון הם חלק מעם ישראל, מחוברים לסיפור הכללי של יעקב ובניו, וכך יוכלו להושיע את ישראל.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער