הרהורים על ניידות חברתית

אחרי הנפילה הגדולה של חטא העגל, מונה הכתוב את תכונותיו של הא-לוהים: "... אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (ו-ז).

כיצד יכול א-ל רחום וחנון לפקוד את עוונם של האבות על הבנים? הפרשנות נדרשת לשאלה זו לא רק מצד הניסיון להבין את מידותיו של הא-להים אלא גם מצד הסתירה הקיימת בין פסוקים אלו ובין כתובים נוספים, כפי שכותב רש"י: "'פקד עוון אבות על בנים' -  כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם שכבר פירש במקרא אחר 'לשונאי'". אנחנו נניח רגע לצד התיאולוגי ונגייס את הקביעה כי עוון האבות נזכר ונפקד לחובת הבנים, על מנת לדון בנושאים חברתיים:

מהי ההשפעה של הדור הראשון על הדורות הבאים? האם אופיים של ראשי המשפחה, משלח ידם או מיקומם במדרג החברתי בעלי השפעה כה מכרעת על חיי צאצאיהם?

הנחת היסוד בעולם ליברלי וקפיטליסטי היא כי שערי ההצלחה פתוחים בפני כולם. רכישת השכלה, חריצות, עמל, תבונה, כל אלה עשויים לסייע ב'ניידות חברתית': ביכולת להשתחרר מן המיקום הסוציו-אקונומי ולנוע - לרוב מדובר בתנועה המיטיבה עם האדם. האמנם כך הם פני הדברים?

נתונים שונים מלמדים שהורים אמידים או משכילים הם הערובה הטובה ביותר להצלחת בניהם. זה עובד כמובן גם להיפך, אם נולדת להורים בני העשירונים התחתונים הסיכוי שלך לצאת ממעגל העוני קטן. ניידות חברתית כמושג שאין לו אחיזה טובה דיה במציאות מאפיינת את החברות המערביות בכללן. מה מיוחד בכל זאת לנו הישראלים? על פי ד"ר ניסים ליאון ישראל מאופיינת ב: "מיעוט האפשרויות הפיזיות לרכישת השכלה גבוהה וכן במחיר הגבוה-במיוחד של הדיור, שהם ה'שערים' המרכזיים לכניסה למעמד הבינוני". (מתוך: ענת מזרחי, לא נעים, בר שיח המגזין של אוניברסיטת בר אילן, יולי 2014 עמ' 43).

לצד זאת, מעמד הביניים של ישראל בת המאה העשרים ואחת נפתח לקבוצות חדשות. האם המגמה היא חברה בה יש לכל אחד ואחת סיכוי טוב יותר למצות את כישוריהם ולפרוץ את מעגל הריבוד החברתי? השאלה נשארת לעת עתה פתוחה לפרשנויות שונות.

באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג