פרשיות הרגלים מופיעות מספר פעמים בתורה. מעניין לעמוד על צורת ההופעה השונה שלהם בכל חומש ולבחון את הפן המחודש שלהם באותו המקום דווקא.
לראשונה בתורה מופיעים הרגלים בפרק כ"ג שבחומש שמות. הרגלים מתוארים כחגים חקלאיים הסובבים סביב העונה השמשית תוך כדי התעסקות עם יבול הארץ. דווקא משום כך בולטת העובדה כי לא מצויינים דיני החגים ותאריכם המדוייק אלא רק מצוות העליה לרגל.
במקום ובתקופה בה הכל נסוב סביב עושרו של האדם עיקר העבודה היא להכיר כי הכל הוא מה' ויש לזקוף לטובתו זאת ולהוקירו על כך בשבח והלל.
לעומת איזכורים אלו הרי שבחומשים ויקרא ובמדבר מופיעים הרגלים בצורה אחרת. יש להם תאריך מדוייק, מצוות החג, איסורי מלאכה, קרבנות מוסף וכדומה. בחומשים אלו מודגש עניין הקדושה שבמועדים שבא לידי ביטוי בכל מצוות ואיסורי החג ובקרבנותיו.
אולם גם בינהם ישנה הבחנה. בעוד שבספר ויקרא (כ"ג) מוזכרים החגים כפי שיחוגו בארץ ישראל (חג הסוכות, ספירת הימים למנחת שתי הלחם, זכרון תרועה) כיון שהם עומדים להכנס לארץ ישראל, הרי שבספר במדבר (כ"ח-כ"ט) מוזכרים החגים רק כפי שיחוגו במדבר (חג, ראש חודש, ספירת שבועות,יום תרועה) כיון שכבר נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ.
הרגלים מופיעים גם בחומש דברים (ט"ז) החותם את התורה. לקראת הכניסה לארץ מוזכרות שתי הבחינות של המועדים. תחילה הבחינה החקלאית כיאה לנוחלי הארץ תוך דגש על חובת הראיה ברגל, ולאחר מכן הבחינה של קדושת המועדים בתוספת מצוות השמחה המאפיינת מצב של קדושה וגם חג השבועות מוזכר ללא קשר למנחת שתי הלחם אלא כיום מתן תורה ("ושמרת ועשית את החוקים האלה" - שם, יב).