הקרב שהציל את כבודו של שאול

ספר שמואל טווה את מסכת חייו של שאול ביד עדינה. לפרקים הוא נראה כמו דון קיחוטה שסרוונטס לא חדל מלהתעלל בו. הוא הגיע לתפקידו ועיקר עיסוקו הוא במרדפים אחר דוד. אך מצד שני נוהג הספר זהירות בכבודו של שאול, הוא מהלך על חבל דק ונשמר מהשחרה מוחלטת של הדמות. כאשר טשרנחובסקי, אלתרמן, גורי ואחרים הופכים את שאול לדגם של גבורה, הם לא הופכים את הסיפור על פיו. הם נענים לקולם של הפסוקים ומוצאים בהם עוגן.
המשורר שתרם את התרומה הגדולה ביותר לזיכרון דמותו של שאול הוא דוד עצמו. דוד שבקינתו על שאול מדגיש שוב ושוב את גבורתו של שאול בקרב. איך נפלו גיבורים.

הקרב האחרון של שאול מצויר במדרש (ויקרא רבה פרשה כו) כקו פרשת מים, נקודת הכרעה שבעקבותיה ייזכר שאול לשבט או לחסד. המדרש מתאר דו שיח שהתרחש בין שמואל לשאול כאשר שמואל עלה באוב. לקראת סיומה של השיחה אומר שמואל את הדברים הבאים (הדברים במקורם בארמית, כאן תרגמתי):
"אמר לו: כאשר הייתי עמך, הייתי בעולם של שקר והיית שומע ממני דברים שקריים מפני שהייתי חושש ממך שלא תהרגני. וכעת אני בעולם האמת, אין אתה שומע ממני אלא מילים של אמת.
לא חנם עשה לך הקב"ה זה, אלא "כאשר לא שמעת בקול ה' אלהיך ולא עשית חרון אפו בעמלק ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים".

בנקודה הזו מפנה שאול שאלה דרמטית לשמואל:
"אמר לו: ואם אברח?"
שאול מעלה את השאלה המתבקשת - אני יודע שבסופו של הקרב אמות. מדוע שלא אמנע מהקרב מראש.
ושמואל עונה:
"אמר: אם תברח תינצל. ואם אתה מקבל עליך מידת הדין - מחר אתה ובניך עמי".

המדרש מתאר את השיחה הנערכת בין שאול לשמואל כרגע של אמת. רגע שבו שמואל פותח את כל הקלפים. שמואל מציב לפניו ברירה - אתה יכול לברוח מהמערכה ולהינצל, אך אתה יכול לקבל עליך את הדין ואז תהיה עמי. אם תקבל את הדין תזכה בחנינה, תזכה בחיי עולם, תזכה להיות עמי.

בדברים האלה, כמדומני, שם המדרש את האצבע על הנקודה המדויקת שבזכותה נזכר שאול לטובה לדורות. לולא הקרב האחרון היה שאול נזכר כמלך המסכן שאיבד את שפיותו. לולא הקרב האחרון של שאול לא היה אלתרמן כותב את "הנה תמו יום קרב וערבו", ומשורר המלחמות לא היה קושר לשאול כתר של גבורה. ביד אומן רגישה הצליח ספר שמואל לבקר עמוקות את שאול, ובכל זאת להותיר לדורות את דמותו של המלך הראשון כדמות אהובה. איך נפלו גיבורים.

באדיבות אתר 929