הקצה האחרון המתנגד

ספר ויקרא הינו ספר הקדושה. תחילתו, קדושת מקדש וקודשיו (דיני הקרבנות והקרבתם וכו'); אמצעיתו, קדושת האדם (דיני טומאה וטהרה, מאכלות אסורות וכו'). פרשת המועדים הינה שילוב של קדושת האדם עם קדושת המקדש, כיצד בא האדם מישראל לבקש קרבת אלוקים בבית מקדשו. בשלב זה מגיעות שלוש הפרשות האחרונות: פרשת הנרות המעידים כי השכינה שורה בישראל, פרשת לחם הפנים המעיד כי המפגש בין השכינה לבין ישראל הינו לא רק במועדים אלא תמיד בכל יום ובכל שעה. ובעקבות זאת: 

"אחר שהשלים המצוות שהן בעבור כבוד שמו יתברך (הקורבנות, החגים ומשפטי הכוהנים) סיים בעונש המקלל את השם שהוא הקצה האחרון המתנגד לכל המצוות עד כאן. והנה עד כאן לא בא שום ציווי על זה... כי אין להעלות על הדעת שאיש מישראל יקלל את השם ומעולם לא הייתה התורה מזהרת על זה, אלמלא המקרה שקרה כי בן איש מצרי עשה התועבה הזאת, ואחר שקרה המקרה באה עליו האזהרה, ונכתבה כאן לסיים כל המתייחס לקדושת השם" (שד"ל)

על פי שד"ל, כל הקדושה עליה דובר עד כה נובעת מאלוקים, על מנת להמחיש זאת יש להביא בפנינו דוגמא של "הקצה האחרון המתנגד". סיפור המקלל בא ללמד הלכה למעשה מה דינו של אותו אחד אשר איננו מבין את קדושת ה', כיצד יש לנהוג באדם אשר איננו מחפש את קירבתו יתברך ואף מרחיק עצמו ממנה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון