אחרי תקופה ארוכה של גלות ונדודים בין עמים וארצות, מפורענות לשואה, בא מזמורנו ומבטיח: לא עוד. תמה הגולה, הקץ לנדודים, הגיע הזמן של עם ישראל להרים את ראשו.
סיום מזמורנו: "ידין בגויים, מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה, מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש" (ו-ז) ניתן לפירושים רבים ביותר! ומה אומר מזמור זה לנו? והיום? כל ההיסטוריה של עמנו, סבלו, צרותיו, תקוותיו וייחודנו – באים בו לידי ביטוי! השניות שבגורלנו מובלטת בו בתחילת מזמורנו ובסיומו. "נאם ה' לאדני – שב לימיני" (א)! אחרי תקופה ארוכה של גולה, גלות ונדודים בין עמים וארצות, מגולה לגולה, מפורענות לשואה, נדודים שלהם מתכוון הפסוק המסיים: "מנחל בדרך ישתה" (ז), לא היה לו לעמנו מקום קבוע, מולדת משלו, ארץ מבטחים, בית, באר ומעיין משלו. "מנחל בדרך ישתה", נודד היה בדרכים, שותה מנחלים לא לו. לאותו עם נודד וגולה, נע ונד, מבטיח מזמורנו: "נאם ה' לאדני – שב לימיני"! תמה הגולה, הקץ לנדודים – "שב לימיני"! "ידין בגוים" (ו)! ה' יעשה דין ומשפט בגויים!
"מטה עזך ישלח ה' מציון" (ב). איזה מטה? אמרו רבותינו: 'זה מטה של יעקב שנאמר: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" (בראשית ל"ב, יא)' (ילקוט שמעוני). זהו מקל הנדודים של עמנו בהיסטוריה שלו. כעת מבטיח מזמורנו: "מטה עזך" – הוא יהיה מטה העוז והכוח. "ישלח ה' מציון" (ב) להשחית כל אויב שיבוא אליך אל ציון. "מחץ ראש על ארץ רבה" (ו) - הקב"ה יכה וימחץ ראש כל אויב ואויב, יכהו ה' מכה רבה. ידכא אותו ויפיל אותו עד ארץ!
"עמך נדבות" (ג) מבטיח מזמורנו: העם יבוא עמך – נדבות, בנדבות לבם יבואו, "בהדרי קדש" (שם) מהודרים בקדשה. "על דברתי" – "נשבע ה' ולא ינחם" – יקיים את ההבטחה כי "מלכי-צדק" (ד)! בעבור שאתה תשליט את הצדק, תעשה משפט וצדקה, על כן: "אדנ-י על ימינך"! אתה המרכז. "ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש" כל אויביך! על כן עמי אחרי תקופה של השפלה, נדודים ושואה – "אדנ-י על ימינך" מעתה! ועמי "ירים ראש" (ז)!
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך 'פרקי היום בתהלים' בהוצאת שילה ברכץ