בין קרבנות הנשיאים מוצאים אנו גם את הקטורת. כיצד הביאו הנשיאים קטורת והלוא אין היא באה בנדבה? ועוד מצאנו את הקטורת במקומות אחרים כמביאה לתוצאות הרות אסון, מה ההבדל בין המקרים?
התורה חוזרת ומפרטת את קורבנות הנשיאים שהובאו לחנוכת המזבח ומציינת בין השאר "כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת" (יד, כ ועוד). הנשיאים הקטירו את הקטורת על גבי המזבח החיצון. הפרשנים מציינים כי לא מצאנו עד כה קטורת שהיא נדבה, קרבן יחיד וקרבה על המזבח החיצון, אלא זאת. אם כן, מדוע עשו זאת?
מבאר הנצי"ב כי באמת משה התנגד לכך, אולם, הקב"ה בהוראת שעה הסכים לקבל זאת מידם ונתן על כך אישור (פס' יא). קטורת זו קיבלה מימד של קרבן ציבור שכן הנשיאים הגיעו כנציגי השבטים, ולכן גם דחתה את השבת (על אף היותה בנדבה), שהרי במשך שנים עשר יום רצופים הביאו הנשיאים את קרבנם וודאי הייתה שבת בינתיים.
דומה כי זהו ההבדל העקרוני בין קטורת זו של הנשיאים לקטורת של נדב ואביהוא (ויקרא י') ולקטורת של מאתים וחמישים נשיאי העדה במחלוקת קרח ועדתו (במדבר ט"ז). בעוד שהראשונה הייתה לרצון לפני ה', הרי ששתי האחרונות הביאו את המקריבים אותן למותם באש ה'.
הנשיאים הקטירו קטורת שעניינה ליצור קשר (=קטר) בינינו לקב"ה. בקשת קשר זו, קיבלה גושפנקא אלוקית שכן הייתה לשם שמים ולמען הציבור, ולא לשם הכבוד העצמי ולכן עלתה לרצון. אולם, בשני המקרים האחרים הייתה זו בקשת קשר אישי עם הקב"ה או לצורך טובתם האישית ולכבודם, ללא אישור אלוקי ומשום כך סופה היה מוות וחידלון.
הנשיאים למדו לקח מנדב ואביהוא, אולם נראה כי מאתיים וחמישים נשיאי העדה שחיקו את הנשיאים לא זכרו את התנאי המרכזי המתיר זאת, שתהיה הקטורת לשם שמים.
עוד על ההבדל בין קרבן הנשיאים לקרבנם של נדב ואביהוא ניתן לשמוע בשיעורו של הרב מנשה וינר