הצהרת כורש - שתי גרסאות

ספר עזרא פותח ב"הצהרת כורש" המפורסמת. 

בפרק ו' רשום נוסח אחר של ההכרזה - הוא כתב הזכרון או ה"דכרונה". תתני, פחת עבר הנהר, עורר בימי דריוש את שאלת הרישיון לבניין המקדש. זקני יהודה טענו לפניו, שרישיון זה נתן להם בשעתו המלך כורש. עתה נשכח הדבר ותתני ביקש לחפש בבית המלכות עדות לצו כזה. והנה נמצאה לאחר חיפושים בעיר אחמתא מגילה משנת אחת לכורש. במגילה הכתובה ארמית מצווה כורש בלשון תקיפה לבנות את הבית, ומפורט בו דבר הצו של המלך: הבית ייבנה, יסודותיו יהיו חזקים, ההוצאה תינתן מבית המלך, הביזה שהוציא נבוכדנצר מההיכל בירושלים תוחזר למקומה לבית האלהים. אף נזכרות בה במגילה זו מידות המקדש ומפורטת שיטת הבינוי: נדבכי אבן כבדה שלושה ונדבך עץ אחד (ד).

פרושו של דבר, שהשתיירו בידינו שתי נוסחאות של הכרזת כורש. האחד - "המכתב" העברי: לשונו קצובה, פסקנית ונלהבת; האחר - כתב הזכרון: לשונו עניינית, מפורטת, "יבשה".

אין צורך לתלות בגרסאות הללו שינויי נוסח טקסטואליים ואפשר ליישב את ההבדלים בדרך של הבחן היסטורי-ריאלי. מתקבל על הדעת, שנוסח המכתב הוא הנוסח הגלוי, שהושמע בפומבי והועבר בידי רצים. מכאן לשון הכתוב: "ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר" (א', א). ה"דכרונה" הוא ניסוח הצו הרשמי, הכתוב ארמית שנשתמר ברשומות הגנזך המלכותי. טבע הדברים מחייב, שהאחד ייתפס להפלגי דיבור וינשא את המלך בפני העם, ואילו האחר יהא טבוע בחותם של צו שליטים, מעשי ומאופק.

גם מקום גניזתו של כתב הזכרון יש בו - לדעתי - כדי אסמכתא לסברה זו. אחמתא (אכבטנה) שבה נמצאה המגילה, שימשה בירת קיץ למלכי האכמנידים. כורש ישב בעיר זו בחודשי הקיץ בשנה הראשונה למלכותו בבבל, היא שנת 538 לפנ"ס. אין תימה בכך, שדווקא שם, בעיר זו, שהיה לה צביון בינלאומי, לפי מושגי הימים ההם, גנז את הנוסח הרשמי של ההכרזה ליהודה, שכתוב היה בלשון הארמית, שכבר אז היו לה מהלכים במשא ומתן שבין עמים וממלכות.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת