הפרת ברית

הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה וְהֵפֵר בְּרִית וְנִמְלָט:

אֲשֶׁר בָּזָה אֶת אָלָתוֹ וַאֲשֶׁר הֵפֵר אֶת בְּרִיתוֹ אִתּוֹ בְתוֹךְ בָּבֶל יָמוּת:

וּבָזָה אָלָה לְהָפֵר בְּרִית וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ וְכָל אֵלֶּה עָשָׂה לֹא יִמָּלֵט:

אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ:  

צלו של פרק י"ז ליווה אותנו מתחילת הספר, והנה הגיע בחטא המפורש. בזיון האלה והפרת הברית. צדקיהו, אחיו החורג של יהויקים התמנה למלך על ידי נבוכדנאצר בעת שלקח את יהויכין בן יהויקים לכלא בבבל. צדקיהו התמנה רק לאחר שנשבע בא-לוהים להיות נאמן למלך בבל במאבק הסוער בין מלך בבל למלך מצרים על ההגמוניה באזור. בשנה הרביעית לצדקיהו בקרו אצלו מלכי כל מדינות האזור כדי לשכנעו למרוד בגיבויים ובגיבוי מצרים במלך בבל. חשיבותו של צדקיהו במאבק האזורי הייתה גדולה, משום שרק דרך ממלכת יהודה ניתן היה לקיים קשר בין מצרים לבין אדום, מואב, עמון, צור וצידון שהשתתפו במרד.

צדקיהו, המלך הצעיר, התפתה לכך בעצת שריו ובעצת נביאי השקר בראשות חנניה בן עזור ומרד. הוא הפר את השבועה בשם ה' והפר ברית שהוא חתום עליה. וכך כתב הרמב"ן על יוסף, המסרב לפיתוייה של אשת פוטיפר לבגוד באדוניו הסומך עליו. יוסף רואה בכך חטא לא-לוהים. וכך כתב הרמב"ן:

"כי עיניו (של ה') בנאמני ארץ, ולא לפניו בוגד יבוא"

נבוכדנאצר רחוק מלהיות צדיק. אך בגידה בו ובשבועה אליו אינה באה בחשבון מבחינת הנביא. שלושה חטאים רואה הנביא במעשו של צדקיהו:

א. עצם הבגידה וחוסר הנאמנות הבסיסית שכל אדם, וכל שכן מלך, מחויב בה.
ב. חילול השם בכך שדווקא מלך יהודי נהג בחוסר יושר וגם אחרי שבועה בא-לוהיו.
ג. הנביא מדגיש (בפרק הקודם) שהפרת הברית עם נבוכדנאצר היא מזכרת עוון לכך שישראל הפרו את בריתם גם עם הקב"ה. גם בו ובטובתו בגדו בהליכתם אחרי אלוהים אחרים ובנטישתם את התורה.

ודין אחד בפי הנביא לשתי הפרות הברית עד שיקים עמנו ה' ברית עולם.