הפסקת הבצורת ומעמד הכרמל

חלוקת הפרק:
1. פס' א-ב: דבר ה' אל אליהו על הפסקת הבצורת
2. פס' ג-ו: החיפוש אחר החציר
3. פס' ז-טו: פגישת אליהו ועובדיה
4. פס' טז-יט: פגישת אליהו ואחאב
5. פס' כ-מו: המעמד בהר הכרמל

1. פס' א-ב: דבר ה' אל אליהו על הפסקת הבצורת

השאלה המרכזית כאן היא מה השתנה לאחר שלוש שנים? מדוע כעת מצווה ה' על ביטול הגזרה? יש לשים לב שבפועל צו ה' מתקיים רק בסוף מעמד הכרמל, ורק על ידי 'ניצחונו' של אליהו במעמד זה חוזר הגשם. עצם העובדה שה' מצווה אותו ללכת להיפגש עם אחאב ולהחזיר את הגשם, יכולה להקשות על הדרך השנייה שהצגנו בפרק י"ז, להבנת המהלך של הפרק, ולפיה ה' מתפלמס עם אליהו ומנסה לרמוז לו שיש לרכך את הגזרה. אם כך הם פני הדברים, נראה שזה לא הצליח וה' נאלץ לכפות על אליהו את הפסקת הבצורת.

2. פס' ג-ו: החיפוש אחר החציר

העובדה שהמלך בעצמו מחפש אחר החציר מלמדת שאומנם הוא עבד עבודה זרה, אך הוא דאג לעם ורצה בטובתו. עניין זה בא לידי ביטוי גם בוויכוח בינו לבין אליהו בפסוק יז ובעובדה שאחאב מכנה את אליהו "עוכר ישראל". עם כל הקושי שבדבריו, מבצבצת מהם גם דאגה לעם ישראל. גם להלן בפרק כ', א-ח באה לידי ביטוי דאגתו של אחאב לצרכים הפיזיים של ישראל.

3. פס' ז-טו: פגישת אליהו ועובדיה

א. העובדה שאחאב השקיע כל כך הרבה משאבים בחיפוש אחר אליהו, מלמדת על כך שלדעתו הוא מקור הגזרה ולא ה'. לוּ רק ימצא את אליהו וישכנע אותו לחזור בו (אולי אף בכוח), הגזרה תבוטל. תפיסה מעין זו מצאנו גם לעיל בפרק י"ג אצל הנביא הזקן מבית אל המנסה להחזיר את איש הא-לוהים לאחר נבואתו.

ב. יש שרוצים לראות בדין ודברים שבין אליהו ועובדיה, ויכוח עקרוני ומהותי באשר לדרך הראויה לנהוג מול מלך רשע: האם לפעול מבפנים ולנסות להשפיע (עובדיה) או להלחם מבחוץ (אליהו).

4. פס' טז-יט: פגישת אליהו ואחאב

הויכוח ביניהם מי הוא עוכר ישראל, מי פוגע בישראל, הוא במידה רבה שאלה של סיבה ותוצאה. אחאב מסתכל על מבחן התוצאה ואילו אליהו טוען כלפיו שיש סיבה לכך ומי שהחטיא את ישראל הוא הגורם האמיתי לכל הצרה הזו.

5. פס' כ-מו: המעמד בהר הכרמל

ניתן לראות שלמעשה אליהו עורך כאן מעמד של כריתת ברית, ולא רק מבחן וניסיון להוכיח שה' הוא האלוקים. זו הסיבה שהוא מרפא את המזבח ההרוס ולוקח שתיים עשרה אבנים כנגד שבטי ישראל, בדיוק כפי שעשה משה בברית האגנות בספר שמות פרק כ"ד, ד. גם הכרזת "ה' הוא האלוקים" (לט) מבטאת למעשה כניסת מחודשת לברית עם ה'.