למזמור קמ"ה הנאמר בתפילה צורפו למעשה מספר פסוקים לפני ואחרי. 'ערוך השולחן' דן בפשרם של פסוקים אלו ובסיבת הוספתם.
ערוך השולחן אורח חיים הלכות ברכות השחר סימן נא
ואמרו (ברכות דף ד ע"ב): "כל האומר 'תהלה לדוד' (תהילים קמ"ה) ג' פעמים בכל יום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא". מפני שהוא על סדר א"ב ו[גם] אית ביה [=יש בו] קרא ד"פותח את ידיך" (שם, טז).
והקדימו לזה שני פסוקי 'אשרי': "אשרי יושבי ביתך" (תהילים פ"ד, ה); "אשרי העם שככה לו" (תהילים קמ"ד, טו)... והטעם מפני שמפסוק "אשרי יושבי ביתך" למדנו שצריך לשהות מעט קודם התפלה [ברכות דף לב ע"ב] והכי [=וכך] פירושו: אשרי יושבי ביתך ואחר כך עוד יהללוך סלה. ואגב הסמיכו גם "אשרי העם וגו'" מפני שהוא שבח גדול לישראל כמובן.
ובסוף "תהלה לדוד" הוסיפו קרא ד"ואנחנו נברך וגו' הללויה" (תהילים קט"ו, יח) כדי לשלשולי הללויה בתר [=אחרי] הללויה [טור], משום דכולהו [=שכל] מזמורים אלו מסיימים בהללויה ופותחים בהללויה ותהלה לדוד אינו מסיים בהללויה לכן הסמיכו לו מקרא זה כדי שגם הוא יסיים בהללויה.