חטא אכילה על הדם מקושר בתורה לאיסור ניחוש וגילוי העתיד, ובכך נראה כי יש קשר בין אופן התנהגות העם ואכילתם על הדם לבין מעשיהם של שאול ויונתן, שאף שיתכן והיו מותרים יצרו אווירה מסויימת בקרב העם.
מהו אותו חטא מסתורי שנקרא "אכילה על הדם", ומדוע עם ישראל חטאו בו?
בויקרא מובא האיסור בשורה אחת עם איסור ניחוש ואיסור עונן: "לֹא תֹאכְלוּ עַל-הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" (ויקרא י"ט, כו)
הרמב"ם (מורה נבוכים פרק מ"ו), המלבי"ם (על ויקרא י"ט, כו) ופרשנים נוספים מספקים לנו רקע ההיסטורי על הכת הפאגנית של הצָאבָּאִים ששלטה באותה תקופה באיזור. על פי מסורת זו, עמי הסביבה נהגו לחשוב שהשדים אוהבים את דם הבהמות. באחווה ששררה בין בני האדם והשדים באותו זמן, השדים גילו לבני האדם נסתרות, ולכן היו אנשים שופכים את הדם ומזמינים את השדים לאכול עימם ולספר להם סודות. כך מתקשר פולחן זה היטב לחטאים נוספים העוסקים בחיפוש אחר נסתרות העתיד.
הבנה של החטא כפנייה של העם אל ניחוש אסור מסתייעת מהאירועים שפתחו את המלחמה - שאול פותח את המלחמה מיד ללא שאלה באורים ותומים (פסוקים יח-יט), ומן הצד השני עורך יונתן בעלייתו אל פלשתים מבחן שניצב על הגבול בין ניחוש מותר לאסור (עיינו בחולין צה ע"ב).
מעשים אלו, גם אם היו מותרים מצד עצמם, כנראה יצרו אווירה בקרב העם שאיסורים מסויימים הותרו בשעת המלחמה, ואין בעיה להמשיך ולנחש.
זהו שיעור חשוב נוסף עבור שאול המלך ומנהיגי ישראל לדורותיהם - גם אם המנהיג מוכן ויכול לבצע פעולות בעייתיות למען הניצחון, עליו להישאר קשוב לרחשי לב עמו ולוודא שהם לא מפרשים את מעשיו בצורה שגויה.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער