העם הפכפך

סקירת סיפור המרגלים בנאומו של משה אינה יכולה להיות מובנת ללא סיפור המרגלים בבמדבר י"ג-י"ד. סקירה זו מעוצבת בדרך המבהירה לשומע (או לקורא) שהיא תלויה בסיפור שבבמדבר י"ג-י"ד, עד שלא ניתן להבינה בלא אותו סיפור. השמטת צו ה' אינה אלא עוד אחת מן ההשמטות הרבות שיש בנאום משה. משה סומך על היכרותם של שומעיו עם הסיפור המקורי, שבו מסופר על צו ה' ועל הטלת השליחות לתור את הארץ על פי ה' על שנים עשר נשיאי ישראל. הוא אף רומז לרקע זה של האירוע בכך שהוא מזכיר כי השליחים הם "שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" (כג) וכי הם דיווחו על טובה של הארץ והביאו את פֵּרותיה אל העם (כה) - מה שלא נכלל ביוזמת העם שביקש כי "יחפרו" את הארץ לקראת כיבושה (כב).

ובכל זאת, מדוע מבליט משה את יוזמת העם ואת קבלתה על ידו כרקע עיקרי לחטא העם?
חטאם של עשרת המרגלים אינו נידון בנאומו של משה לשם עצמו. עניינו של משה בנאומו הוא להבליט דווקא את חטא העם ולהדגיש בו היבט מסוים - את הפכפכות העם שנתגלתה במעשה זה: בראשיתו של המעשה התגלה העם כחדור ברוח לחימה ובנכונות לעלות אל הארץ, שהתבטאו ביזימת פעילות ברוכה שמטרתה להכין את עלייתם אל הארץ; אולם לאחר כארבעים יום מתגלה הדבר כחסר ערך: פחד וחוסר אמונה מביאים אותו להמרות את פי ה' ולסרב לעלות.

עוד על פשר ההבדלים בתיאורי חטא המרגלים קראו בפוסט מאת פרופ' יונתן גרוסמן

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון