העיוור הפיקח

הסיפור שולח חצי אירוניה אל ירבעם ואל אשתו ומאיר את ניסיון ההסתרה וההתחמקות שלהם באור מגוחך. הודעת הכתוב על עיוורונו של אחיהו מעצימה את האירוניה ומגחיכה את ניסיונם של ירבעם ושל אשתו להסתיר את זהותם: ההתחפשות הייתה מיותרת, שהרי הנביא ממילא עיוור ואינו רואה את האישה העומדת לפניו, ולמרות זאת הוא מזהה אותה בלי שנזקק כלל לראיית העין.
הודעה זו על עיוורונו של אחיהו חשובה לעיצוב תודעת אשת ירבעם בסיפור: אשת ירבעם אינה יודעת כי ה' התגלה לאחיהו וסיפר לו מראש על דבר בואה (פסוק ה). דבר זה נאמר אך לנו קוראי הסיפור. ובכן כיצד תסביר לעצמה את העובדה שמיד בבואה אחיהו קורא לה ומזהה אותה "בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם..." (פסוק ו)? אילולא היה אחיה עיוור, הייתה אשת ירבעם חושבת שהנביא זיהה אותה בדרך כלשהי בראותו אותה מתקרבת לביתו. אולם בפגשה בנביא עיוור, מבינה אשת ירבעם חד משמעית שידיעתו של אחיהו היא ידיעה נבואית ולא טבעית. תודעה זו של אשת ירבעם מעצבת את יחסה שלה, וממילא את יחסו של ירבעם, אל הדברים העומדים להיאמר להם מפי אחיהו.
אחיהו העיוור, שלמרות עיוורונו מזהה את האישה המתנכרת העומדת לפניו, מצטרף לעיוורים נוספים במקרא, שמתגלים כפיקחים יותר מן האדם הרואה העומד למולם.
דעתם של הבריות בימים ההם הייתה כי הנביא מצויד בכישרונות מיוחדים בעזרתם הוא צופה נסתרות. משום כך חשבו כי יכולים הם לבוא אל הנביא תוך הסתרת זהותם, ואף על פי כן יֵדע לומר את העתיד. אולם סיפורנו בא לשלול השקפה עממית רווחת זו: לא מחכמתו ולא מכישרונו המאגי יודע אחיה מיהי הבאה בסף ביתו ומהי התשובה לשאלתה בדבר בנה. הכתוב מדגיש שה' הוא שגילה את אוזנו מראש על בואה, ורק מחמת הנבואה המפורשת הזאת ידע אחיה את מה שידע.
הנביא הוא שליח למסירת דבר ה' ואיננו "מגלה עתידות" רגיל.         

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון