עמוס מרבה לתאר את העושר של שומרון, אשר הביא לשחיתות. עדות לכך ניתן למצוא גם בממצאים ארכיאולוגיים והיסטוריים מאותה תקופה.

 

במשך כל תקופת המלוכה היו ממלכות ישראל ויהודה שונות זו מזו בעצמתן המדינית והכלכלית. ממלכת ישראל אשר השתרעה מדן בצפון ועד בית אל בדרום, ומהים ועד מזרח הגלעד, נהנתה מתנאים גאוגרפיים טובים יותר שאפשרו את התפתחותה. נכללו בה רוב החלקים הפוריים של הארץ ועברו בה שתי דרכי הסחר הבין לאומיות העיקריות: דרך הים ודרך המלך. לממלכת ישראל היה גם מוצא לים התיכון ומשום כך היתה פתוחה לסחר עם החוף הפיניקי ולמרכזים הניאו-חיתיים וחשופה להשפעות תרבותיות חיצוניות. עדויות לעוצמתה של ממלכת ישראל יש הן במקרא והן בממצא הארכיאולוגי. העדות המקראית מרבה לתאר את עושרם של תושבי ממלכת ישראל: "והכיתי בית החורף על בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים..." (ג', טו), "השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם, ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק" (ו', ד)....

בחפירות שומרון נחשפו כ500 פיסות של עיטורי שנהב מגולפים שמקורם בקישוטי הריהוט של מלכי ישראל... בלוחיות המגולפות בתבליט עמוק ניכר סגנון מעורב, המשלב השפעה סורית עם סגנון מצרי. הדמויות השייכות לקבוצה זו הן ספינקסים, אריות טורפים, שוורים וכן שנהב האישה בחלון. בשנהבים המגולפים בסגנון רדוד ניכר הסגנון המצרי, ומתוארות בהם דמויות מן העולם המיתולוגי המצרי... לעומת זאת, בתחום ממלכת יהודה נמצאו חפצי שנהב מעטים בלבד...

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

מתוך הספר 'ארץ דגן ותירוש... ארץ זית יצהר ודבש' עמ‘ 91 ,106-107

באדיבות "מתן על הפרק"