העושר האמיתי

כחלק מתיאור האדם המקיים מצוות, מופיע בפרקנו כך: "הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (ג). המפרשים גרסו שהפסוק מדבר על שני צדדים – יש לו כסף רב והוא צדיק ותורם לעניים. המדרש מושך את הפסוק לכיוון אחר:

""הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד" (תהלים קי"ב, ג)
רב הונא ורב חסדא,
חד אמר: זה הלומד תורה ומלמדה,
וחד אמר: זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים"
(תלמוד בבלי כתובות נ עמ' א).

רב הונא ורב חסדא חלוקים אודות משמעותו של פסוק זה. שניהם מסבירים שהון ועושר שיש לו בביתו של אדם אינם כסף ורכוש, אלא תורה. המחלוקת שלהם היא על השאלה: האם התורה מועברת הלאה לאחרים דרך הלימוד שאותו אדם מלמד אותם, או לחלופין שהוא משאיל את הספרים שכתב לאחרים וכך מפיץ את התורה.

המעבר שעושה המדרש מהתעסקות ברכוש ועושר לדיבור על תורה אינו מובן. מדוע לא להישאר בתיאור של הכסף?

ניתן לראות את נקודת המפנה בסיום הפסוק – "וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (ג), שהרי אדם שיש לו רכוש והוא נותן ממנו כל הזמן - הרכוש מסתיים. אבל לרכוש המתורגם לתורה וללמידה אין סוף, והאדם יכול לתת ולתת ללא גבול. נראה שהמדרש מנסה להעביר מסר ולפיו העושר האמיתי הוא התורה ולא כסף וזהב.

באדיבות אתר 929