מדוע לא התגלה הקב"ה לנח לבשר לו על סופו של המבול? התשובה לשאלה זו טמונה בהבנה שבמקום שיש מים יש פחות השראת שכינה.

 

במהלך המבול - כאשר נח שהה בתיבה - לא התגלה אליו ה', עד אשר יבשה הארץ. נח שילח את העורב ואת היונה כדי לדעת אם קלו המים מעל הארץ, שכן הקב"ה לא סיפר לו אם הארץ כבר יבשה. דומה כאילו מסיבה כלשהי, ה' הסתיר את פניו מנח כאשר מי המבול היו על הארץ.

ישנם רמזים רבים לכך שהים הוא מקום המרוחק יותר מהשראת שכינה. וכשם שהים מופקע מהתגלותו של הקב"ה - כך אף בריות הים מופקעות מציוויים ומחובות. אין בתורה דינים מפורשים החלים על המים, אין מצוות המיוחדות למים, ואין אפילו מגבלות על השימוש במים. עניין זה בולט בניסיונות בני ישראל במדבר: כאשר הקב"ה נתן מן לבני ישראל - הוא ציווה עליהם שלא ללקוט ממנו ביום השבת. כאשר הוא הוריד להם שליו מהשמיים - הוא ציווה עליהם להקפיד על דרך אכילתו, ולא לאסוף כמות גדולה. אולם כאשר העם צמא למים והקב"ה הוציא להם מים מן הסלע - אין כל הגבלות על שתיית המים, וכל אחד יכול היה לשתות איזו כמות שהוא רוצה.

אין זה מפתיע, אפוא, שהנביא יונה - המעוניין לברוח מפני ה' - עולה על אונייה הנוסעת בים, ושם מוכיח לו הקב"ה שיש לו שליטה מוחלטת גם על הים ועל דגי הים: הדג בלע את יונה ברצון הקב"ה, וברצונו הוא פלטו.

כאשר בא הקב"ה להעניש את כל האדמה ולמחות את כל היקום - הוא סילק את השגחתו, והעולם כולו התמלא במים. רק נח, שחי בתיבה היבשה, זכה לשהות תחת השגחה, אם כי הקב"ה לא התגלה גם אליו. בזמן המבול, כאשר העולם כולו היה מכוסה במים - לא התגלה הקב"ה לאיש. רק לאחר שיבשה הארץ, שב הקב"ה והתגלה לנח.

 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון