הנתינה מרחיבה

"מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ" (טז) 

בעבר הרכוש היה יקר, לרוב האנשים היו מעט חפצים שהם שמרו עליהם לאורך זמן רב. בימינו הרכוש הוא כל כך זול, עד שבמקרים רבים הבעיה היא שאין איפה לאחסן אותו - לאנשים יש הרבה בגדים אבל אין להם מקום בארון; יש הרבה רהיטים אבל אין מקום בסלון; יש הרבה אופניים אבל אין מקום במחסן... רמז למצב זה ניתן לראות בפסוק שלנו.

המפרשים פירשו את הצלע הראשונה - "מתן אדם ירחיב לו" - בכמה דרכים שונות, כגון:

א. מתן = נדבה לעניים; מי שנותן נדבות - ה' ירחיב את גבולו (רש"י).
ב. יש שפירשו את הפסוק על מתנה שאדם נותן לה', "שהרי ענייני הקרבנות וענייני הברכות אינם אלא מתנות אל הקדושה כדי להמשיך מצדה" (רמ"ד וואלי).
ג. מתן = מתנות לכל אדם; כל מתנה לזולת מרחיבה את המעגל החברתי של האדם הנותן, ויוצרת לו קשרים אשר במשך הזמן יועילו לו (רבנו יונה מגירונדי, מצודות, אורחות צדיקים).

הבעיה בכל הפירושים הללו היא, שבפסוק עצמו לא נאמר למי בדיוק נותנים את המתן, ובמה בדיוק מתבטאת ההרחבה, ומה הקשר ביניהם.

לכן ניתן לפרש שכל נתינה שהאדם נותן תרחיב לו: תגרום לכך שיהיה לו מרחב גדול יותר; והפסוק רומז לימינו: כאשר אדם נפטר מהרכוש המיותר שמצטבר אצלו בבית ונותן אותו לנזקקים - הדבר עוזר לא רק לנזקקים אלא גם לאדם עצמו; יש לו יותר מקום פנוי בבית, הבית שלו מרווח יותר.

כאשר אדם צובר לעצמו כל מיני דברים הוא עסוק כל הזמן בלארגן ולסדר אותם, ולחשוב שאולי הם יועילו לו בכל מיני מצבים חריגים. הוא עסוק במחשבות קטנוניות. אך כאשר אדם מחליט לתת דברים שעומדים אצלו הרבה זמן ללא שימוש, הוא מנקה את הבית וגם את הראש, והוא פנוי לחשוב מחשבות עמוקות ולהתעסק בענינים חשובים וגדולים יותר. פירוש זה מתאים רק לתקופות של שפע, תקופות שבהן הרכוש זול והמקום יקר. כזו היא התקופה שלנו, וכזו גם היתה התקופה של שלמה המלך.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך