הנמלה כסמל

אורח החיים הפעלתני וההרמוני של מושבות הנמלים הפך אותן לסמל של חריצות וצדק בעיני אבותינו.

בספר משלי (ו', ו-ח) אנו מוצאים פסוקים המתייחסים לתכונות אלו: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין שטר ומשל. תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה".

הפסוקים מתארים את חריצותה של הנמלה, את הארגון הפנימי במושבה ואת ניצול הזמן בעונה המתאימה לקראת העתיד הקשה. הנמלים מנצלות את עונת הקיץ והקציר לאגור בעיקר זרעים לקראת החורף שבו הפעילות מחוץ לקן קשה ומלאי המזון בשדות דל.

כך גם אנו מוצאים בפסוק: "הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם" (ל', כ"ה). חריצותן באה לידי ביטוי לא רק באיסוף הזרעים אלא גם בפעולות נוספות בחיי המושבה כמו סילוק פסולת, הגנה על הקן, הגנה על הצאצאים ושטיחת זרעים רטובים לייבוש.

הניהול המאורגן של המושבה, המושתת על חלוקה צודקת של המשאבים, גרם להיותן סמל לצדק ויושר: "אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו'" (עירובין, ק ע"ב). מפרש רש"י: "וגזל מנמלה - דכתיב תכין בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה". הימנעות הנמלים מגזל באה לידי ביטוי באופן בולט בהתנהגותן מחוץ לקן. העובדה שנמלים רבות נעות, הלוך ושוב, במסלול משותף, כאשר חלקן השב לקן נושא גרגירים ואילו הנמלים ההולכות לשדה אינן נושאות דבר, מבלי שיתפתחו מאבקים על הגרגירים, בלטה לעין האדם וסימלה הימנעות מגזל. לעיתים ניתן לצפות בכמה נמלים המתאמצות להוביל לקן פריט מזון גדול במיוחד תוך שיתוף פעולה ומבלי שפרט אחד ינסה להשתלט עליו ולסלק את האחרים. ה"ערוך" (ערך "צנע") מסיק את ההימנעות מגזל מהתנהגות שונה: "... שמכינה לחמה בקיץ ואין נכנסין לחור שאינו שלהן לגזול וכו'".

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך פורטל הדף היומי