ישעיהו מצטווה להסתובב ערום ויחף במהלך המרד האשדודי נגד אשור. מעשיו מסמלים את הבושה הגדולה של מצרים כאשר ינחלו מפלה מול אשור, וייעודם - להניא את יהודה מהצטרפות למרד האשדודי, ולשכנע את מצרים להפסיק את עידוד המרד באשור, נגד התוכנית האלוקית.