הנביא הבודד והנביא המחובר

השלכת אדרתו של אליהו אל אלישע מביאה אותו לעזוב מייד את מלאכתו ולרוץ אחר אליהו. משיכה 'מגנטית' בלתי מוסברת פועלת עליו. שום שיקול כלכלי או מקצועי אינו עומד בדרכו. אין הוא מסיים את התלם שבו הוא מצוי, ואין הוא דואג לא לצמד הבקר שהנהיג ולא לאחד עשר הצמדים שפועלי אביו מנהיגים לפניו.
אולם מיד יתברר, ש'משיכה מגנטית' זו היא אכן משיכה שבין קטבים הפוכים, בין אישים בעלי אופי מנוגד בתכלית. האם באמת אין כל שיקול העומד בדרכו של אלישע ומעכבו מללכת אחר אליהו? האם ריצתו אחריו היא ללא שיור וללא כל עיכוב? לאו דווקא, כך אנו קוראים בפתח המחצית השנייה: "וַיֹּאמֶר: אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי" (כ), ורק אחר כך: "וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ" (שם). לא השיקול הכלכלי הוא המעכב בעד אלישע, אלא דבר חשוב בהרבה: אהבה וכבוד לאביו ולאמו.
לפנינו שרטוט אופייני, בהיר מאוד, לדמותו האנושית החמה של אלישע. יחסו לאביו ולאמו הוא יחס של בן אוהב ומסור.
אליהו המקנא לא-לוהיו, מרגיש כי הנביא נתבע להתמסרות גמורה לתפקידו, עד לביטול כל זיקה משפחתית. לדעתו, לא זו השעה, ולא זה התפקיד המותיר זמן לקשרי משפחה. מי שנועד לשרת את אליהו ולהיות תלמידו, ומאוחר יותר אף לרשת את מקומו כנביא, ראוי לו ללכת אחר רבו ללא כל שיור וללא כל שהייה, ואף לא לנשק לאביו ולאמו.
בנימה של אכזבה, ומתוך אירוניה מרה, מגיב אליהו על דברי אלישע "אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי", ואומר לו: "לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ?" (כ) - אם אביך ואמך חשובים לך מן ההליכה אחרי מייד, כאן ועכשיו, "לך שוב" מאחריי. אולי אינך מתאים לתפקיד, אולי אינך ראוי להיות תלמידי וממשיכי. אם כן הישאר כאן, בחיק משפחתך.
אלישע אינו מגיב תגובה מילולית על ביקורת משתמעת זו שבדברי אליהו. הוא אינו מביע הסכמה עמה וגם אינו מתווכח עם רבו שזה עתה נתגלה לו. תגובתו מתבטאת במעשים. הוא אינו חוזר בו מתכניתו. בלא אומר ודברים הוא נוהג כפי שחשב לנכון, ורבו הגדול עומד וממתין לו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון